כשהתפנתי לקרוא את הביוגרפיה הזו על חייו של הגאון המתמטי, ג'ון נאש, זוכה פרס נובל,שבמקרה גם חולה בסכיזופרניה התרגשתי מאוד בייחוד כי כבר ראיתי את הסרט פעמיים וכמובן ציפיתי שהספר יהיה יותר טוב. אחרי כמה פרקים כבר נחלתי אכזבה קשה. הספר כבד וארוך ומלא קטעים מיותרים לחלוטין ,שהייתי מעדיפה שלא לקרוא: כגון יותר מידי רקע מפורט לעומק של חייהם של האנשים שסבבו את נאש ותגליות ותיאוריות מתמטיות שנשגב מבינתי להבינן. באיזשהו שלב התייאשתי והתחלתי לעשות את מה שעדיין לא עשיתי מעולם: דילגתי על עמודים שלמים כדי להגיע לעיקר. בסופו של דבר גם התייאשתי לחלוטין מהספר, והחזרתי אותו לספרייה טרם הספקתי לסיים אותו. היו כמה דברים שאולי בשבילהם כן היה שווה לקרוא את הספר: כמו ההצטיירות של גון נאש כפי שהיה באמת בילדותו ובבגרותו ולא הוזכרה כלל בסרט (שאגב יוצרת חוסר אמפתיה מטורף עבור האדם שהוא) ועוד סיפורים שונים אודות נטייתו המינית וילדו הראשון מחוץ לנישואים שלא הוזכרו בכלל בסרט. אבל חוץ מזה, הספר מייאש לחלוטין, כי לקרוא ולברור בין העיקר לתפל בו זמנית זה מעייף ולא אמור לקרות במימדים כאלה כמו שקרה לי בספר הזה. בשורה תחתונה: הסרט מומלץ, הספר, לעומתו, מיועד רק לאמיצים שבנינו.

מתוק מתוק מתוק! אין לי הרבה מילים אחרות לתאר את הספר הזה. הוא קליל ונעים , קצת צפוי אבל לא ציפיתי למשהו מפתיע, ובעיקר מתוק מתוק מתוק! מושלם לזמנים קשים שקשה להתרכז ;)

יש ספרים שנשארים איתנו לנצח. אני מכלילה את הספר הזה עם אותם ספרים ששינו אותי, ונשארו חקוקים בי לעד. בספר עצמו יש הרבה מעבר לפרטי חייה של איאן חירסי עלי. מעבר לתיאור חוויותיה, בין אם הנעימות ובין אם המחרידות, אפשר לקרוא בכל התרחשות, מצד ראשון, על מחשבותיה וניתן לעקוב אחר התגלגלות דעותיה שהובילו אותה להיהפך ל"לוחמת" שהיא היום. אני מעריצה סיפורי נשים חזקות. ואיאן מייצגת עבורי דמות של אחת כזאת. שמעוררת השראה, וממריצה גם אותי, האדם הקטן, לפעול ולהשפיע ולעמוד על הדעות שלי, ולגבש בכלל כאלו על יותר דברים שמתרחשים בעולם. חשבתי שהתחלתי לקרוא עוד ספר על סיפור חיים מרגש וסוחף דמעות. סיימתי עם נחישות להשתפר ולהשתנות ועם ידע ששום אינציקלופדיה או ויקיפדיה לא יכלו להעביר לי במקום.

:אין שום דבר בעולם זולת האהבה" מהרגע שקראתי את המשפט הזה הבנתי שזה המשפט הפותח בביקורת שאני כותבת עכשיו. אין כמו סופרים שיכולים להגיד את הדברים הפשוטים ביותר תוך שהם נשמעים ענייניים ולא קיטשיים בעליל. במילה אחת : עצבות. ביותר ממלה אחת : הרגש העיקרי שהתעורר בי בעקבות קריאת הקלאסיקה הנפלאה הזו הוא בעיקר עצבות. אבל לא מהסוג המגעיל, שמותיר אותך עם טעם מר בפה, אלא דווקא עצבות טהורה, שיש בה יופי, ויש סוג של הרגשה טובה כשהיא מתגנבת לאיטה אל הנפש. מהרגע שפתחתי את הספר לא יכולתי לעצור את הקריאה בו. לפני השינה, עם הקפה בבוקר, ברגעים גנובים בעבודה, עם הקפה בצהריים, כשאני עם אנשים, כשאני בלעדיהם. הוא פשוט תפס אותי. הרגשתי שהספר היה בשפה נעימה ומתגלגלת *התרגום היה נפלא* ולא היו רגעים בהם הרגשתי כבר עייפה או שהספר דורש ממני יותר מידי. לסיכום, נותר לי לקרוא עוד ספר אחד של ויקטור הוגו כדי להחליט סופית אם זה הספר שכבש אותי או שמא דווקא הסופר עצמו ;)

אתמול נשארתי ערה עד אמצע הלילה וסיימתי את הספר, והוא נשאר איתי עכשיו, ואני מניחה שעוד יישאר זמן ארוך. המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש בסיום הספר היא שבדיוק בגלל ספרים כאלה ובדיוק בשביל ההרגשה הזו אני קוראת כל כך הרבה. הספר כתוב בצורה כל כך אמיתית, שאין לך ברירה אלא ישר לדמיין את הדמויות מולך אומרות את המשפטים הללו, וכל שילובי המילים בספניולית נתנו לי, באיזשהו מקום, תחושה של בית, תחושה של מסורת מאוד חזקה שבעיקר באה לידי ביטוי פעם. האווירה של ירושלים לאורך השלטון התורכי והמנדט הבריטי והקמת ארץ ישראל, והמצור והמלחמה, כל זאת הורגש היטב, ונתן תחושה כנה ואמיתית של התקופה. הסיפור עצמו עצוב, עצוב אך אני חוששת שקיים במציאות, אולי פחות של היום, אבל בעיקר של התקופה ההיא. הספר סוחף, ואני אמליץ עליו לכל כך הרבה אנשים בקרוב :)

אתמול נשארתי ערה עד אמצע הלילה וסיימתי את הספר, והוא נשאר איתי עכשיו, ואני מניחה שעוד יישאר זמן ארוך. המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש בסיום הספר היא שבדיוק בגלל ספרים כאלה ובדיוק בשביל ההרגשה הזו אני קוראת כל כך הרבה. הספר כתוב בצורה כל כך אמיתית, שאין לך ברירה אלא ישר לדמיין את הדמויות מולך אומרות את המשפטים הללו, וכל שילובי המילים בספניולית נתנו לי, באיזשהו מקום, תחושה של בית, תחושה של מסורת מאוד חזקה שבעיקר באה לידי ביטוי פעם. האווירה של ירושלים לאורך השלטון התורכי והמנדט הבריטי והקמת ארץ ישראל, והמצור והמלחמה, כל זאת הורגש היטב, ונתן תחושה כנה ואמיתית של התקופה. הסיפור עצמו עצוב, עצוב אך אני חוששת שקיים במציאות, אולי פחות של היום, אבל בעיקר של התקופה ההיא. הספר סוחף, ואני אמליץ עליו לכל כך הרבה אנשים בקרוב :)