אתמול נשארתי ערה עד אמצע הלילה וסיימתי את הספר, והוא נשאר איתי עכשיו, ואני מניחה שעוד יישאר זמן ארוך.

המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש בסיום הספר היא שבדיוק בגלל ספרים כאלה ובדיוק בשביל ההרגשה הזו אני קוראת כל כך הרבה.

הספר כתוב בצורה כל כך אמיתית, שאין לך ברירה אלא ישר לדמיין את הדמויות מולך אומרות את המשפטים הללו, וכל שילובי המילים בספניולית נתנו לי, באיזשהו מקום, תחושה של בית, תחושה של מסורת מאוד חזקה שבעיקר באה לידי ביטוי פעם. האווירה של ירושלים לאורך השלטון התורכי והמנדט הבריטי והקמת ארץ ישראל, והמצור והמלחמה, כל זאת הורגש היטב, ונתן תחושה כנה ואמיתית של התקופה.

הסיפור עצמו עצוב, עצוב אך אני חוששת שקיים במציאות, אולי פחות של היום, אבל בעיקר של התקופה ההיא.

הספר סוחף, ואני אמליץ עליו לכל כך הרבה אנשים בקרוב :)

מקסים! יכולתי להזדהות עם כל כך הרבה רגעים ממש מהחיים. אתחיל בשפה, ההבדל בין ספר ישראלי לספר מתורגם תמיד מורגש בעייני. הישראליות של הספר עושה עמו חסד בעייני, היא מעבירה את התחושות והמסרים בצורה הטובה והחזקה ביותר.

כששתי העלילות התחברו, דבר שלא חשבתי שיקרה, הרגשתי משהו מבפנים, את אותה תחושה שקשה לי לתאר במילים . אותה תחושה שבדיוק בשבילה אני קוראת ספרים.

ובנוסף אהבתי עוד יותר את התקווה. במהלך הספר הוא קצת מדכא, מתרכז באפרוריות היומיומית שיש בחיים של כולנו, ובייחוד בחיי משפחה, שאתה מנסה לנהל על הצד הטוב ביותר, ושאתה מנסה לרצות את כולם. אבל הסוף נתן לי תקווה. הכל בר שינוי. על הכל אפשר להסתכל בצורה אחרת. את הכל אפשר לשפר. גם כשזה לא נראה אפשרי..

אני ממליצה בלב שלם על הספר הזה, אף על פי שאני יודעת שהוא לא בשביל כל אחד. אני חיזקתי כמה תובנות שהגעתי אליהן אצלי גם קודם, ואפילו רק בשביל הכמה תובנות הללו, הספר שווה קריאה ;)

מתוק מתוק מתוק!
אין לי הרבה מילים אחרות לתאר את הספר הזה.
הוא קליל ונעים , קצת צפוי אבל לא ציפיתי למשהו מפתיע, ובעיקר מתוק מתוק מתוק!
מושלם לזמנים קשים שקשה להתרכז ;)

יש ספרים שנשארים איתנו לנצח. אני מכלילה את הספר הזה עם אותם ספרים ששינו אותי, ונשארו חקוקים בי לעד.

בספר עצמו יש הרבה מעבר לפרטי חייה של איאן חירסי עלי. מעבר לתיאור חוויותיה, בין אם הנעימות ובין אם המחרידות, אפשר לקרוא בכל התרחשות, מצד ראשון, על מחשבותיה וניתן לעקוב אחר התגלגלות דעותיה שהובילו אותה להיהפך ל"לוחמת" שהיא היום.

אני מעריצה סיפורי נשים חזקות. ואיאן מייצגת עבורי דמות של אחת כזאת. שמעוררת השראה, וממריצה גם אותי, האדם הקטן, לפעול ולהשפיע ולעמוד על הדעות שלי, ולגבש בכלל כאלו על יותר דברים שמתרחשים בעולם.

חשבתי שהתחלתי לקרוא עוד ספר על סיפור חיים מרגש וסוחף דמעות. סיימתי עם נחישות להשתפר ולהשתנות ועם ידע ששום אינציקלופדיה או ויקיפדיה לא יכלו להעביר לי במקום.

בדרך כלל הטעם הספרותי שלי מאוד רחב, ואני סלחנית בביקורתי כלפי הרבה ספרים. אז לא יודעת מה קרה כאן, אבל לא הצלחתי לסיים את הספר. אחרי 231 עמודים כבר התייאשתי והרגשתי שאני מבזבזת את זמני. אולי זה כי ראיתי כבר את הסרט, ממזמן, כך שאני לא באמת זוכרת משהו, ואולי לא.

לא מצאתי את עצמי מתחברת לעלילה יותר מידי, והשפה.. אוח השפה.. העברית בה לא נעימה לי בכלל, והדרך בה תרגמו בכלל לא נוגעת לליבי. ואולי זה לא רק התרגום אלא משהו מעבר.

צר לי לומר, אבל מהסרט נהנתי מאוד. מהספר בכלל לא.

:אין שום דבר בעולם זולת האהבה" מהרגע שקראתי את המשפט הזה הבנתי שזה המשפט הפותח בביקורת שאני כותבת עכשיו. אין כמו סופרים שיכולים להגיד את הדברים הפשוטים ביותר תוך שהם נשמעים ענייניים ולא קיטשיים בעליל.

במילה אחת : עצבות.

ביותר ממלה אחת : הרגש העיקרי שהתעורר בי בעקבות קריאת הקלאסיקה הנפלאה הזו הוא בעיקר עצבות.
אבל לא מהסוג המגעיל, שמותיר אותך עם טעם מר בפה, אלא דווקא עצבות טהורה, שיש בה יופי, ויש סוג של הרגשה טובה כשהיא מתגנבת לאיטה אל הנפש.

מהרגע שפתחתי את הספר לא יכולתי לעצור את הקריאה בו. לפני השינה, עם הקפה בבוקר, ברגעים גנובים בעבודה, עם הקפה בצהריים, כשאני עם אנשים, כשאני בלעדיהם. הוא פשוט תפס אותי.

הרגשתי שהספר היה בשפה נעימה ומתגלגלת התרגום היה נפלא ולא היו רגעים בהם הרגשתי כבר עייפה או שהספר דורש ממני יותר מידי.

לסיכום, נותר לי לקרוא עוד ספר אחד של ויקטור הוגו כדי להחליט סופית אם זה הספר שכבש אותי או שמא דווקא הסופר עצמו ;)

כאשר לקחתי את הספר מהספרייה לפני שנים אחדות לא חשבתי שאתאהב במחברת ובעלילה ברמה כזאת.

דבר ראשון, את הדבר הייחודי ביותר בספר אתם תראו ברגע שתהפכו דף ותראו את העמוד הראשון: ספר שכולו קומיקס אחד גדול בשחור ולבן. יש אנשים שיירתעו מהסגנון וירגישו כי הוא ילדותי, אבל אותי זה דווקא הדליק וסקרן אז המשכתי לקרוא.

גיליתי סיפור חיים דיי כבד על המהפכה באיראן על כל צדדיה הרעים והנוראיים, וסיפור אחד על ילדה אחת במשפחה ליברלית אחת בתוך כל הבלאגן הזה. אבל מרג'אן סטראפי, המחברת, באופטימיות מדהימה ובהומור מהנה הצליחה להעביר את הסיפור הכבד באופן משעשע וקליל להפליא. עם כל דף שקראתי נהנתי מחווית קריאה ייחודית שהייתי רוצה למצוא עוד כמוה בספרים לבוגרים.

מומלץ בהחלט לאוהבי סיפורי ביוגרפיה של אנשים, ולבעלי חוש הומור קליל :)

כשסיימתי לקרוא את מצרפי המקרים, יום אחרי שהתחלתי אותו, הרגשתי מעין קסם באוויר. הספר סחף אותי אליו בקלילות, ברעננות ובמקומות רבים שמצאתי את עצמי מזדהה כל כך.
אמנם כמה רעיונות בספר לא כל כך חדשים לי, אבל לא רבים האנשים היודעים לשלב רעיונות פשוטים וקיטישיים מעט באופן כל כך מקסים שמחבר אותך אליו מיד וגורם לך להתאהב בו לחלוטין.

הספר נמנה עם סוג הספרים שמושכים אותי כבר מההתחלה, מהעמוד הראשון התחברתי ולא הזדקקתי למשוך קצת את ההתחלה כדי להגיע לחיבור האמיתי, או לא להגיע אליו בכלל.

יש חלקים בספר שנהנתי מהפאן הרומנטי, חלקים שרציתי לדעת כבר מה יהיה בסוף, ויש חלקים שסימנתי לעצמי וממשיכים איתי גם אחרי קריאת הספר עצמו.
בכמה מילים אחרונות, הספר פשוט נפלא ומומלץ בחום :)