לקחתי איתי את הספר לטיסה ארוכה ביודעי כי אין מדובר בספר טיסה מהז'אנר הידוע שנועד רק להעביר את השעות הארוכות ודינו לאחר מכן להישכח. כאלו איני קורא לא באויר ולא כשאני על הקרקע. לקחתי אותו איתי כי יש לי חיבה עצומה לארה"ב בכלל ולסופרים העוסקים במדינות הדרום בפרט כמו וויליאם פוקנר, סטיינבק וקונרוי למשל, אך לא רק הם.

על פי המידע שקראתי ברשת, אני בטוח ששלוש הסופרות שאת סיפוריהן איגדו כאן לספר אחד, קת'

שלושה סיפורים של שלוש סופרות מדרום ארה"ב קובצו לספר אחד, סופרות שנחשפתי לכתיבתן כאן לראשונה.

קת'רין אן פורטר היא היחידה מן השלוש שזכתה להגיע לשיבה טובה. היא נפטרה בגיל תשעים ב-1980, והותירה אחריה רומן אחד באורך מלא, נובלות וסיפורים, עליהם זכתה בפרס פוליצר.

"יין צהריים" הוא הסיפור הראשון בקובץ. משפחת תומפסון מנהלת חווה לא מוצלחת במיוחד, המייצרת בעיקר חלב. יום בהיר אחד מופיע שם זר שתקן בשם הלט

אז איפה ואיך/על פי מה אתם מעדכנים את רשימת הספרים לקרוא שלכם?

רשימת הספרים המתעדכנת תדיר שלי (בגוגל keep) מכילה ספרים שהכנסתי בכל מיני תקופות ובמקרה של רבים מהם, אין לי שמץ של זיכרון איך נכנסו לשם - איפה קראתי עליהם, או מי המליץ, או מה. במקרה של שלוש סופרות דרומיות, נדמה לי שקראתי אזכור של הספר הזה באיזו כתבה שעשתה עליי רושם בעיתון כלשהו.

אני אוהבת להתחיל לקרוא ספר כשאני רואה באתר כאן, ב'סימ

ספר שרקעו הוא מדינות דרום ארה"ב אשר נכתבו ע"י שלוש סופרות אמריקאיות בסוף המאה ה -19 ותחילת המאה-20 . הספר -עלילות שאין בם כלום ,דמויות שטחיות, ואווירה של כלום .

מי שמכיר את ספרות המתארת את האווירה,הדמויות,העלילות של מדינות דרום ארה"ב כמו:מרק טוויין, ויליאם פוקנר, טנסי ויליאמס, מרגרט מיטשל ונל הרפר לי,
משווה בתת התודעה בין הספרים של הסופרים האחרונים לבין שלושת הסופרות והסיפורים שהובאו בספר הזה