"למיכל,
ליום בת-מצוותך קבלי נא את מתנתנו הצנועה.
שפע אושר בחייך,
מאחלת משפחת קריסטל"

זו היא ההקדשה בעמודו הראשון של הספר.
בדרכי מהחנות תהיתי על קנקנה של מתנה זו. מדוע תרצה משפ' קריסטל לתת ספר זה כשי לבת-מצווה? מן ההיכרות שלי עם הספרות הצרפתית, ההנחה שלי הייתה שמשפ' קריסטל רצתה ללמד את האישה לעתיד שיעור כלשהו.

הכרך, אם כן, הינו בעל כריכה מתקלפת ודפיו המשחימים כאילו מבקשים להנתק. בדיוק מה

יצירות מופת מתגלות לאט לאט. דף אחרי דף, פה פעור - גאד, זה באמת מה שקראתי עכשיו? - פנינה אחת אחרי השנייה. עד שנוחתת ההכרה, בסביבות האמצע-סוף-התחלה, בהתאם לצורך.
זו יצירת. מופת.
ועוד שמחה (טוב, לא הכי נכון להגדיר כשמחה. נחת? אושר? נקודת התפעמות? משהו כזה.) נוספת ללקסיקון החיים. איזה כיף שקראתי את זה. זו תמצית הקריאה. בשביל זה אני כאן, בכלל.

אז כן, הגיבן מנוטרדאם זו יצירת מופת לדעתי.
מה? מה הו

הביקורת מהתרגום של וולק עברה לכאן משום שעשיתי השוואה בין ה-2 לפרקים ואני מוכרח לציין שגם זו טובה וגם זו טובה. ללא ספק שקל יותר לקרוא את וולק.

כשהקטור ברליוז פגש את ויקטור הוגו.

הספר קלאסי, המיוזיקלים וסרטו של וולט דיסני מבחינתי הם לעג לרש, הסיפור מייסר ומרגש, הסופר מרתק ובהחלט יודע לכתוב כמו שפעם היו יודעים ולא רבים הגיעו לרמה של הוגו.
אני מאותם בני אדם שהתלהבו מתאוריו של הוגו יותר מאשר מהעלי