"בשנת 1917 בוטלה לחלוטין הצנזורה על הספרים ועל העיתונים, ואנחנו, האנשים הכותבים, היינו אובדי עצות. הרי כבר היינו רגילים לכתוב בלשון נקייה, היה לנו מילון של ביטויים מוסכמים – ולפתע פתאום נאלצנו ללמוד הכל מחדש. אבל החופש הזה לא הספיק להאריך ימים ולייגע..." בנימה אירונית זו מתחיל הספרון "חנות הספרים של הסופרים" . זהו ספרון קטן – ממש קטן – אבל גדול. כלי הקיבול זערורי 59 עמודים קטנים אבל התכולה – כמעט

אני מאוד אוהבת לקרוא ,כפי שניתן להבין לפי הכינוי שבחרתי , אך הדבר שאני אוהבת יותר מספרים הוא ספרים אשר הנושא העיקרי בהם הוא ,איך לא -ספרים וספר זה עונה בצורה מושלמת על הקטגוריה.
הספר הוא אוטוביוגרפיה של הכותב מיכאיל אוסרוגין שיחד עם חבריו למקצוע מחליט לפתוח חנות ספרים , התקופה היא תחילת המאה ה- 20 , אם אתם מתעקשים על דיוק שנת 1918,המקום ? רוסיה, רוסיה הופכת קומוניסטית לאחר הצלחת המהפכה .
ה