הורים יכולים להיות הדבר הכי קטלני בחיים של ילד. יחד עם האהבה וההגנה הם שותלים את עצמם - את דיעותיהם, את השקפת עולמם, את פחדיהם - בתוך הילד שלהם, ושולחים אותו כך להתמודד עם העולם. רוב ההורים, כמובן, אינם קטלניים. הם מזהירים מ"רוח פרצים מסוכנת" והילד גדל להיות היפוכונדר, שבטוח שהכאב בגב הוא בגלל המאוורר. או "תחזיר למי שמרביץ לך" שבבגרותו יעשה הכל לא להיות פראייר, כי זו ההשפלה הכי גדולה בחיים. לפעמים

הרבה ילדים התייצבו בביתה של אוֹנה ויטקוּס. זה היה במסגרת מיזם של שבט הצופים בקרב הקהילה. הילדים נשלחו לעזור בעבודות תחזוקה קלות וגינון. אוֹנה לא הסתדרה עם אף אחד מהם. עד שהגיע הילד, ומשהו בו כבש אותה כבר מהרגע הראשון. היה בו משהו מכמיר לב בילד הזה השקט והמחריש, בעמידה שלו המוזרה כשידיו תלויות ישרות לצד גופו, ובתרמיל שלו העמוס להתפקע שהיה מלא ברשימות. רשימות מכל הסוגים ועל כל נושא. וכשאוֹנה הסת

"רק שמור אותי מאוהביי, ומשונאיי אשמר לעצמי".
זה המשפט הראשון שעלה במוחי כשקראתי את הספר.

עד כמה שזה נשמע הזוי, כן, הורים יודעים לפגוע בילדיהם.

לעיתים אנו לא מרגישים עד כמה אנו פוגעים בהם, עד כמה אנו מזיקים להם....

עד כמה אנחנו מזיקים לנפש שלהם, אפילו במילים שאנחנו לפעמים זורקים לחלל, אך המילים האלו כמו נחילי מים מחלחלים....ומחלחלים....

העלילה היא על פגי הילקוט בת השמונה אשר נעלמה יחד

מדהים מדהים מדהים מדהים!
עזבו הכול ולכו לקרוא את הספר הזה.
הוא לא עזב אותי ימים אחרי שסיימתי לקרוא אותו.
כאימא לילדים לא יכלתי שלא להתרגש ולהזדעזע ולהתחלחל ולחמול -
והכול כל כך חי ובועט ועמוק.

זה באמת ספר ביכורים?
וואו!
הוא מרגיש כל כך עוצמתי שבטח יש לקלייר הזאת תיבות ענק של כישרון ואנושיות.

למה את עוד קוראים את הביקורת שלי?
לכו לקרוא את הספר.