הרבה ילדים התייצבו בביתה של אוֹנה ויטקוּס. זה היה במסגרת מיזם של שבט הצופים בקרב הקהילה. הילדים נשלחו לעזור בעבודות תחזוקה קלות וגינון. אוֹנה לא הסתדרה עם אף אחד מהם. עד שהגיע הילד, ומשהו בו כבש אותה כבר מהרגע הראשון. היה בו משהו מכמיר לב בילד הזה השקט והמחריש, בעמידה שלו המוזרה כשידיו תלויות ישרות לצד גופו, ובתרמיל שלו העמוס להתפקע שהיה מלא ברשימות. רשימות מכל הסוגים ועל כל נושא. וכשאוֹנה הסת

זה ספר הראשון של <mark>מוניקה ווד</mark> שקראתי בעבריתץ נחמד לקרוא ספר של סופרת ממיין שבה אני מתגוררת וכשהיא מציינת שמות של מקומות את חלקם אני מכירה. מעבר לזה הספר שובה לב וכתוב היטב וגם קצת שונה מהרבה סיפורים שקראתי שזה ממש טוב. ספר על אנשים פשוטים אבל בעצם אין דבר כזה חיים פשוטים.