“הרבה ילדים התייצבו בביתה של אוֹנה ויטקוּס. זה היה במסגרת מיזם של שבט הצופים בקרב הקהילה. הילדים נשלחו לעזור בעבודות תחזוקה קלות וגינון. אוֹנה לא הסתדרה עם אף אחד מהם. עד שהגיע הילד, ומשהו בו כבש אותה כבר מהרגע הראשון. היה בו משהו מכמיר לב בילד הזה השקט והמחריש, בעמידה שלו המוזרה כשידיו תלויות ישרות לצד גופו, ובתרמיל שלו העמוס להתפקע שהיה מלא ברשימות. רשימות מכל הסוגים ועל כל נושא. וכשאוֹנה הסת”