הרבה ילדים התייצבו בביתה של אוֹנה ויטקוּס. זה היה במסגרת מיזם של שבט הצופים בקרב הקהילה. הילדים נשלחו לעזור בעבודות תחזוקה קלות וגינון. אוֹנה לא הסתדרה עם אף אחד מהם. עד שהגיע הילד, ומשהו בו כבש אותה כבר מהרגע הראשון. היה בו משהו מכמיר לב בילד הזה השקט והמחריש, בעמידה שלו המוזרה כשידיו תלויות ישרות לצד גופו, ובתרמיל שלו העמוס להתפקע שהיה מלא ברשימות. רשימות מכל הסוגים ועל כל נושא. וכשאוֹנה הסתכלה על הילד, לתוך עיניו בגוון אפור יונה, הילד בעל הזיכרון הפנומנלי, והירידה לפרטים הכי קטנים, היא הצליחה לראות את נשמתו. ועל אף שהילד רק בן 11, ותשעים ושלוש השנים המפרידות ביניהם, זיהתה אוֹנה שעומד מולה ילד צעיר אבל עם נשמה של איש זקן. כמוה ממש. והיא מבינה דבר או שניים ממרום 104 שנותיה.
הילד היה מגיע בסוף השבוע, ועוזר לאוֹנה במטלות שונות. בין היתר היה ממלא את מתקני האכלת הציפורים שהיו פזורים בחצרה של אוֹנה . הילד אהב ציפורים, ועוד יותר אהב את ספר השיאים של גינס. הוא ידע לדקלם מתוך הספר עמודים שלמים, ולספר על שיאים שונים ומשונים מכל תחום. הוא חלם להיכנס לספר ולזכות במדליה בתחום הצפרות. אבל היה לו עוד הרבה להשלים.
וככה בכל סוף שבוע התנהלה השגרה של השניים, כשהילד נכנס לליבה של אוֹנה בדרכו השקטה, תוך כדי שהיא פותחת בפניו את ליבה ומספרת לילד פרטים מעברה, דברים שלא סיפרה מעולם לאף אחד, כשתוך כדי התהליך היא נוכחת לדעת עד כמה היתה בודדה עד להופעתו של הילד.
ואז הילד הפסיק להופיע. ואחרי כמה שבועות התחיל להגיע קווין, אביו של הילד. שגם הוא היה אבוד בדרכו שלו וחיפש את הדרך שאבדה לו. וקווין המשיך את המחויבות שלקח על עצמו הילד.
הילד לא היה, אבל השאיר תוכנית שטווה, וזו היתה כמו צוואה בלתי כתובה שהשאיר אחריו, ורתמה הרבה אנשים להשלמת התוכנית הזו שחיברה בין כמה אנשים שהיו , כל אחד מהם, במעין אפלה גדולה, והילד הוא זה שהאיר להם את דרכם.
הילד, שלאורך כל הסיפור ייקרא רק הילד, ויישאר נטול שם, נוכח לכל אורך הסיפור, ואי אפשר היה שלא להתאהב בדמותו השברירית מיד בתחילת הקריאה.
יש משפט מאוד יפה של מאיה אנג'לו שהולך ככה: "אנשים ישכחו מה אמרת, אנשים ישכחו מה עשית, אבל אנשים לעולם לא ישכחו כיצד גרמת להם להרגיש." ממש כמו שהרגשתי כשקראתי את הספר הכל כך יפה ומרגש הזה, הכתוב עם המון חמלה ואהבת אדם שכתבה מוניקה ווד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
