בי"ט אדר תשע"ב, נפטר סבא ברוך שלי, והוא בן תשעים ואחת וחודש. מותו בא לי פתע, שכן בפעם האחרונה ראיתי אותו במיטתו בבית החולים, והוא ישן בשלווה. שלוש שעות אחר כך הודיעו לי, במסרון כתוב, על פטירתו מהעולם. אנשים ששיתפתי בצערי שמעו מה היה גילו, ושאלו "נו, אז מה רצית?". ואני לא רציתי כלום. רק שימשיך לחיות. ולעשות לי חביתות עתירות שומן ובצל, ולהראות לי איך המחשבון יודע להכפיל מספרים ארבע ספרתיים זה בזה בצ

ספר פיוטי יפה עדין.
רומן צרפתי,מסופר מפי בחור שמספר על סבו והסבתא שלו.
ועל הזקנה של סבתו.
ואיך בזמן הלוויה של סבתו ,נרקם קשר רגשי עם לואיז ואשתו לעתיד.
ספר שנקרא לאט לאט על מנת להתענג על כל הכתיבה העדינה ופיוטית.
ממליצה לכל אוהב ספרות יפה.

ספר יפה , רגיש , חושב על קשרים בין אנשים:
- הורים ממבטו של ילד שמתפכח ומבין את הוריו.
- בין סבא לסבתא, בתקופת זיקנתם.
- בין מעביד לעובד.
- עם אנשים מזדמנים.
אבל עיקר הספר הוא כתיבה רגישה של נער- בחור אשר מגלה את העולם והסביבה שלו.
העלילה על משפחה "נורמלית". שלושה ( או ארבעה) דורות, שאין בזה איזה תיאור היסטורי כרונולוגי, אלא תיאור יחסים ורגשות.
גדולתו של הספר הוא בהתבוננות הניפלאה של הסופר .