ושוב, הכריכה האחורית ראוייה למחיקה. היא תקציר שחושף יותר מדי פרטים ומגלה יותר מדי סודות מספר ארוך מדי. ולמה זה חשוב? כי בספר מתח מסוג זה ישנם שבילים רבים שמתאחדים לדרך אחת רבת מהמורות. למה צריך לחשוף על הכריכה האחורית את הקשר שבין השבילים הללו לפני הקריאה עצמה?
פיטר ג'יימס הוא אביו הרוחני של רב פקד רוי גרייס, מיודענו, איש המשטרה רב-ההצלחה של ברייטון והוב שבאנגליה. גרייס עצמו הוא איש עצוב, שאשתו ס

האמת שהספר מצוין.
ואני לא יודע למה,
שכן הספר כתוב וערוך בצורה לא מסודרת ונטול קוהרנטיות.
הספר מתיימר לחשוף את הפוסטמודרניזם, אך לא טורח להסביר את משמעות המושג על הווריאציות והפרשנויות השונות שלו.
משהו כמו מחצית מהספר הוקדש להסבר שטחי למדיי על האסכולה הקאנטיאנית, המרקסיזם גם תופס נתח מסוים בספר, וכמו טלאי על טלאי מעמיס הכותב המתאמץ לא להתלהם, עוד ועוד פרטים, שמות, ציטוטים מן הגורן ומן היקב

גופה נטולת איברים פנימיים עולה ממי הים, לאחר כמה ימים עוד שתי גופות נמצאות גם הן ללא איברים פנימיים, המשותף לשלושה, שלושתם צעירים מאד ממש נערים. מי הם? למי הם חסרים? מה פשר הקעקוע המוזר שנמצא על זרוע הנערה שנמצאה.

הבלש המבריק של מחוז סאסקס רוי גרייס נכנס לפעולה, הוא חוקר צעד אחר צעד כל בדל רמז ומגיע אל כנופיית גונבי איברים במזרח אירופה.

אי שם ברומניה, מתחת לכבישים ובאיזורי מסתור חיים הצוענים

תמיד מעניין לראות כמה הערכה רוחשת הוצאת ספרים אל מקורות הרווח שלה. משני הצדדים. אל ספקי התוכן מצד אחד, הסופרים, ואל הלקוחות, צרכני התוכן, מן הצד השני. למשל, כאשר שם הסופר כתוב באותיות גדולות, כאלה של קידוש לבנה, ובפונט מוזהב ומובלט במקום מרכזי על הכריכה, ואילו שם הספר עצמו קטן וצנוע. אתה מותג, חביבי, אומרת הוצאת הספרים לסופר, תרנגולת המטילה ביצי זהב. והקוראים שלך, לעומת זאת, לא משהו. הם רוצים את ה

מדובר פה בהחטאה! הניסיון של המחבר לסכם את כל ההיסטוריה ב250 עמודים לא הצליח,
המעבר מנושא לנושא מהיר מידי ושום נושא לא ממצה את עצמו או מוסבר לעומקו כהלכה.
המטרה לתת רקע כללי בכלכלה דרך סיפורים מההיסטוריה מבורכת אבל הביצוע עובר בקושי...

אני התייאשתי אחרי 100 עמודים.

מאיפה להתחיל? מבחינתי פיטר ג'יימס בשורה אחת עם הרלן קובן, ג'פרי ארצ'ר ויו נוסבו. עד כדי כך ולקח לי 5 ספרים בכדי להגיד את זה.

זה אחד מספרי המתח המעולים שקראתי מאז שהתחלתי לקרוא ספרים ברצינות, אי שם בשנת 2007.

ספר מטלטל, מעורר מחשבה וגורם להרהורים, ואני בטוח שישאר ככה עוד הרבה זמן.

בלי ספויילרים, למרות שמאד קשה: אם יהיה לי ילד (ה) וחס וחלילה יצטרך לעבור השתלת איברים ואחרי שלא תהיה יותר שום

רוי גרייס הוא אחד הבלשים המשטרתיים האהובים עלי. הספרים של פיטר ג'יימס מזכירים סדרות משטרה בריטיות של הבי.בי.סי.
המתח שפיטר ג'יימס בונה עד הרגע האחרון משאיר אותך מרותק וחייב לסיים - כך שאת 550 העמודים של הספר סיימתי בכמה ימים.
כמי שקרא גם את שאר ספריו הקודמים בסדרה זו - יש מידע שחוזר על עצמו, אבל כנראה שהוא הכרחי למי שקורא רק ספר אחד בסדרה.
אני לבטח אמשיך לקרוא עוד ספרים מסדרה זו באם יהיו כאלו.

ניאל פרגוסון הוא פרופ' להיסטוריה באוני' הרווארד ומחבר מספר ספרים על היסטוריה כלכלית, ביניהם כאלו שהפכו לסדרות טלוויזיה. אבל למרות כל התארים מעוררי הציפיות - זהו ספר ככה-ככה. הוא נכתב כנראה כדי ללוות את סידרת הטלוויזיה באותו שם, וכך הוא גם נקרא. יש בספר המון סיפורים ואנקדוטות שנחמד בתחילה לקרוא אותם, אבל בהדרגה משתלטת ההרגשה שאנחנו קוראים סרט טלוויזיה - לא ספר. עומס הפרטים הוא עצום, מה שיכול להיות