“"ג'ני גרהרדט" נכתב ב- 1911 כ- 14 שנים לפני הספר הידוע ביותר שלו "טרגדיה אמריקאית". כיוון שקראתי כמעט את כל ספריו, ידעתי בוודאות שאוהב גם את הספר הזה ולא התאכזבתי. אמנם שמו של הספר הוא "ג'ני גרהרדט", אך מבחינתי אין היא הגיבורה הראשית של הספר, על אף כי רוב העלילה עוסקת בה. ג'ני היא בתו היפה, בת הי"ח שנים (כך במקור) של גרהרדט, מהגר קשה יום מגרמניה שעוסק לפרנסתו כנפח זכוכית ומצליח לקיים בדוחק משפח”

“הביקורת הטובה של גל פרל על "מבצע קציצה" הזכירה לי את הספר הזה שמשום מה דילגתי על כתיבת ביקורת עליו... אז באיחור של כמה שבועות: "והריינג'רים יוליכו בראש..." ראשי החנית, הוא סיפור הקמתה של יחידת הריינג'רים של ארה"ב, הנודעת בשם "הריינג'רים של דארבי", בזמן מלחמת העולם השנייה מאת ג'יימס אלטיירי, לוחם באותה יחידה. סיפור מרתק על חישול לוחמים להיות ללוחמי קומנדו, יחידה שכמוה אז לא הייתה עדיין בצב”

“קראתי את הספר בפעם השנייה, אחרי שנים רבות, על רקע טיול מתוכנן לרוסיה וביקור באזורי הקרבות החשובים של מלחה"ע II. ספר מצויין. נכתב אמנם ב-1965, קרוב לאירועים ולפני שנפתחו ארכיונים חשובים על המלחמה, אבל לא התיישן מאז: זהו ספר הכתוב בצורה מרתקת, בראייה כוללת, ובניסיון להבין את הדרך שבה נקבעו המהלכים החשובים של המלחמה. גם מי שקורא חומרים יותר מודרניים יצא נשכר מקריאת ספר זה”

“במלחמת העולם השנייה ביצעו יחידות הקומנדו הבריטיות שורת פשיטות מוצלחות באירופה הכבושה, שבהן פגעו ביחידות הצבא הגרמני, השמידו אמצעי לחימה וערערו את תחושת הביטחון של כוחותיו. בפיקוד האמריקני הוחלט לאמץ את מודל הקומנדו הבריטי ולהקים שתי יחידות ניסיוניות. בחיל הנחתים הוקמו שני גדודי הפושטים (ריידרים) שפעלו במערכה באוקיינוס השקט נגד היפנים,1 ובצבא היבשה האמריקני הוקם במאי 1942 גדוד הריינג'רים הראשון. בס”

“"ג'ני גרהרדט" נכתב ב- 1911 כ- 14 שנים לפני הספר הידוע ביותר שלו "טרגדיה אמריקאית". כיוון שקראתי כמעט את כל ספריו, ידעתי בוודאות שאוהב גם את הספר הזה ולא התאכזבתי. אמנם שמו של הספר הוא "ג'ני גרהרדט", אך מבחינתי אין היא הגיבורה הראשית של הספר, על אף כי רוב העלילה עוסקת בה. ג'ני היא בתו היפה, בת הי"ח שנים (כך במקור) של גרהרדט, מהגר קשה יום מגרמניה שעוסק לפרנסתו כנפח זכוכית ומצליח לקיים בדוחק משפח”

“הביקורת הטובה של גל פרל על "מבצע קציצה" הזכירה לי את הספר הזה שמשום מה דילגתי על כתיבת ביקורת עליו... אז באיחור של כמה שבועות: "והריינג'רים יוליכו בראש..." ראשי החנית, הוא סיפור הקמתה של יחידת הריינג'רים של ארה"ב, הנודעת בשם "הריינג'רים של דארבי", בזמן מלחמת העולם השנייה מאת ג'יימס אלטיירי, לוחם באותה יחידה. סיפור מרתק על חישול לוחמים להיות ללוחמי קומנדו, יחידה שכמוה אז לא הייתה עדיין בצב”

“קראתי את הספר בפעם השנייה, אחרי שנים רבות, על רקע טיול מתוכנן לרוסיה וביקור באזורי הקרבות החשובים של מלחה"ע II. ספר מצויין. נכתב אמנם ב-1965, קרוב לאירועים ולפני שנפתחו ארכיונים חשובים על המלחמה, אבל לא התיישן מאז: זהו ספר הכתוב בצורה מרתקת, בראייה כוללת, ובניסיון להבין את הדרך שבה נקבעו המהלכים החשובים של המלחמה. גם מי שקורא חומרים יותר מודרניים יצא נשכר מקריאת ספר זה”

“במלחמת העולם השנייה ביצעו יחידות הקומנדו הבריטיות שורת פשיטות מוצלחות באירופה הכבושה, שבהן פגעו ביחידות הצבא הגרמני, השמידו אמצעי לחימה וערערו את תחושת הביטחון של כוחותיו. בפיקוד האמריקני הוחלט לאמץ את מודל הקומנדו הבריטי ולהקים שתי יחידות ניסיוניות. בחיל הנחתים הוקמו שני גדודי הפושטים (ריידרים) שפעלו במערכה באוקיינוס השקט נגד היפנים,1 ובצבא היבשה האמריקני הוקם במאי 1942 גדוד הריינג'רים הראשון. בס”