אני אמנם לא ילדה, ואני כבר לא ילד שמספרים לו סיפורים לפני השינה, ובכל זאת בחרתי לקרוא את הספר הזה, העונה לשם "סיפורים לפני השינה לילדות מורדות". אחלה שם, דרך אגב, אבל לא זה מה שימנע ממני לקרוא אותו.
כי הרי אם רוב האמירות של הנשים המופיעות בספר הנ"ל, הן: "אם גברים יכולים לעשות את זה, אז נשים גם מסוגלות!" - כך גם אני אומר: "אם נשים יכולות לקרוא את הספר הזה, גם אני יכול!". כלומר, אם הספר מיועד לילדו

קומיקס/רומן גרפי יפיפה וקליל מאוד לקריאה!

הספר כתוב בסגנון יומן, שמתעד את גיל שש עשרה של המחברת.
לורה התמודדה עם חרדה חברתית, והמעבר למקום חדש הציף אותה.

היא מתארת חרדות וכעס על שהעבירו אותה מסביבתה
אך בהמשך גם את החברים החדשים שהכירה -
כולם יוצרים בתחומי האומנות והמוזיקה,
וכולם, כמוה מתמודדים עם תקופת המרד בשאיפות הוריהם...

יש כאן הרבה מקום לאובססיה של פייג' שמתאורת בצורה גרפית משעש

בזמן האחרון יש תנופת כתיבה מזווית נשית ופמיניסטית בספרי הילדים ולדעתי הדבר מבורך. זה בא לידי ביטוי במספר ספרים וסדרות שיצאו בזמן האחרון לאור ואת חלקם כבר סיקרתי כאן כמו : סדרת נשים קטנות גדולות המביאה את סיפורן של נשים מיוחדות במגוון תחומים כגון: אמיליה ארהרט ואגתה כריסטי ועוד. הספר הנ"ל: סיפורים לפני השינה לילדות מורדות הוא עוד אחד מהספרים מהסוג הזה שצצים לאחרונה כפטריות אחר הגשם.

הספר מביא מא

כשרומי היתה בת ארבע וחצי היא סיפרה לה פוני קצר. מכיוון שידעה שתספורת כזו אינה מה שהסכמתי לו כשהיא בקשה "להשאר בפרטיות בחדר שלי", היא הסתירה את הראיות מתחת לכריות שעל מיטתה. התגובה שלי לעיצוב השיער הזה מוכרת כנראה לכל אמא לילדה עם שיער ארוך ויפה. לא היתה בה שום מקוריות או הבנה פסיכולוגית, וגם הידיעה שזה בסך הכל שיער לא חילחלה אלי. פשוט צרחתי "אוי ואבוי! מה עשית לשיער שלך!!!" עד שהקטנה נבהלה ופרצה ב