#
בכתיבה סמיכה ומדוקדקת שצריך להתרגל אליה ומי שמצליח מתוגמל היטב, מתאר בל 24 שעות, וחיים שלמים של שלושה דורות של משפחה אחת בזמנים סוערים. הסיפור נע הלוך ושוב מהווה לעבר, עובר מדמות לדמות ומקפיד מאד שהקורא יקבל את התמונה המלאה. התיאורים מערבבים אליגוריה עם מציאות. הדמויות נושאות על כתפיהן – לפעמים תוך הגחכתן - את הצורך של בל להציג את ערכיו. השפה קשה, לעתים מסורבלת ועמוסת מילות קוד שהקורא(ת) מתקשה

קרל מאיוולד, בן 46 נהג ותיק ומכונאי מנוסה, חבר ועד העובדים נקרא אל ההנהלה של תאגיד המשאיות "מסמן" כדי לקבל שי כספי עבור המצאת מיכון המשפר את היעילות בעבודה. במהלך המתנתו לפגישה הוא מגלה באקראי שהשיחות בין חבריו ברחבי המפעל מוקלטות על ידי ההנהלה בסגנון "האח הגדול".... מכאן מתחיל מחול שדים סביב הצעד הלא חוקי בעליל הזה. מאיוולד, כחושף עוולה עומד בפני פיטורים, ועד העובדים התגייס למענו. האם יצליחו הלל

פאן של קנוט המסון הרגיש לי כמו חלום.

זהו איננו רומן הבנוי סביב עלילה במובנה הקלאסי, אלא סביב תנודה נפשית תזזיתית ומשתנה מעמוד לעמוד. המסון מתאר את הלך רוח, המוזיקה פנימית של בדידות ותשוקה. הוא מנסה ללכוד את הרגע שבו נפש האדם חדלה להיות יציבה ומתחילה להיסחף אחר דחפים, חרדות, גחמות ורגישויות שאין להן שפה מסודרת. משום כך הקריאה בפאן דומה לעיתים לשיטוט בתוך יער ערפילי שבו הטבע והאדם מתמזגים זה בזה ע

בספר הזה זה כמו שאתה שומע קול חלש מאיזה מקום. בשלב הזה אתה עוד יכול להגיד זה כלום וללכת או שאתה מתקרב לשמוע. ואז אתה שומע קצת יותר טוב אבל עוד לא בטוח אם זה מה שבא לך לשמוע. אתה מתלבט איזה רגע עד שאתה נכנס לבפנים ואז אתה שומע הכל אבל עם הד. בהתחלה זה הד חלש ולאט לאט ההד יש לו גם הד ועוד הד ואתה שומע אותם ביחד וזה חזק אבל ברור יעני אתה מבין כל אחד ואחד ואחד ואתה מבסוט שנכנסת כי אתה רוצה לשמוע אותם

הספר ה-מצחיק ביותר שקראתי... מצחיק עד רוף, עד דמעות, עד אבדן נשימה... (בייחוד הקט עם המלפפונים החמוצים...)!!!

אהבתי אותו כנער צעיר. קראתי אותו מחדש עם כל אחות שגדלה מספיק, וכמבוגר רכשתי אותו מייד (שנייה? שלישית...? חמש-עשרה...???) ועדיין כוחו בין דפיו.

המקום הוא סירילונד שבנורווגיה. זה שזה לא אומר הרבה לא אומר בהכרח שזה בכלל מקום אמתי. בכל מקרה, הסגן גלן מתגורר שם בבקתה, לא ברור בכלל מאין יש לו כסף לפרנסתו, אבל הוא חי לו במזג האוויר הקר, צד למחייתו תרנגולי בר, דגים ומה שמסתובב ואכיל.
גלן הוא אדם מוזר מאוד. בסוף הסיפור המספר הוא אחר, בן גילו שגר אתו בהודו ומעיד שהוא אדם מצודד ביותר, נשים מתפתות תחת מבטו הנוקב ונופלות לרוב שדודות לרגליו.
נחזור ל