ביקורת ספרותית על ביליארד בתשע וחצי [2016] מאת היינריך בל
ספר מעולה

---

בספר הזה זה כמו שאתה שומע קול חלש מאיזה מקום. בשלב הזה אתה עוד יכול להגיד זה כלום וללכת או שאתה מתקרב לשמוע. ואז אתה שומע קצת יותר טוב אבל עוד לא בטוח אם זה מה שבא לך לשמוע. אתה מתלבט איזה רגע עד שאתה נכנס לבפנים ואז אתה שומע הכל אבל עם הד. בהתחלה זה הד חלש ולאט לאט ההד יש לו גם הד ועוד הד ואתה שומע אותם ביחד וזה חזק אבל ברור יעני אתה מבין כל אחד ואחד ואחד ואתה מבסוט שנכנסת כי אתה רוצה לשמוע אותם.

זה היה ההרגשה שלי ומה שאני הרגשתי עם הקול ככה הוא עושה גם עם הזמן. הזמן הולך קדימה ואחורה וקדימה ואחורה כאילו בלי סדר אבל שאתה חושב על זה זה הכי מסודר שיש כי באמת כל בנאדם עושה עם הזמן משהו אחר.

זה ספר על משפחה של גרמנים באזור של מערב גרמניה איפה שהריין והמוזל (שזה שני נהרות גדולים) מתחברים. את המקום אני לא כל כך הייתי צריך לדמיין בגלל שפעם הייתי שם. הלכתי אז עם האישה והילדים ולקחנו אוטו כזה כמו שישנים בפנים ולקחנו אותו בעיר שהשם שלה קלן והיינו צריכים ללכת למצוא מקום לשים את האוטו בשביל שנישן בלילה. זה היה לפני הימים שהיה הווייז באירופה ואני לא מדבר את השפה והתחלנו לחפש מקום ליד הנהר הריין וכל הזמן אנחנו עוברים על הגשרים הגדולים מצד לצד ולא מוצאים מקום שאפשר לרדת למטה. אתה רואה שיש אנשים שמה למטה אבל לא מוצא איך יורדים. בסוף אחרי הרבה זמן מצאנו ובשניה אחת אתה עובר מהבלאגן של העיר להרגשה שאתה במקום אחר שזה רק נהר וטבע ואפילו שאתה רואה שלמעלה יש כבישים ובניינים אתה לא מרגיש את זה כאילו שזה אמיתי.

בכל מקרה המשפחה שבספר זה כל הדורות שמתחילים בהתחלה של המאה העשרים ועד שנת 1958. הרוב של המשפחה הזאת היו מה שהגרמנים היו קוראים להם בוגדים וחלק ברחו מגרמניה מתי שהיה צריך אבל בתוכם היו גם כאלה שהיו מאה אחוז עם הגרמנים והספר מסתכל על איך הם מתייחסים לעבר שלהם ולעתיד שלהם יעני יש כאלה שנשארו תקועים בתוך העבר ויש כאלה שמנסים להרוס אותו איך שאפשר ויש כאלה שלא מסתכלים עליו בכלל והסופר עושה הכל בלי להגיד את הסיפור הכללי של גרמניה רק משתמש בזה שהם אדריכלים ויכולים לבנות אבל יכולים גם להרוס כי מי שיודע לבנות יודע מה הנקודות החלשות של מה שבנה ויש כל הזמן סמלים כמו הקצביה שיש להם מול הבית שהחיות תלויות ככה שכל מי שעובר יכול לראות את הפצע שהרג אותם ויכול לראות איך נפטרים מהגופות ואיך מנסים לנקות את המדרכה מהדם מתי שיש חגיגה בעיר ודרך דברים כאלה אתה חושב על המוסר ועל העבר שלהם ואני חושב שכל זה בשביל לנסות להגיד מה יהיה בעתיד שלהם ואם בכלל אפשר שמי שעשה את העבר הזה יכול לבנות איזה סוג של עתיד נורמלי או עתיד שיש בו קצת ערכים של בניאדם כי מתי שהסופר כתב את זה היו הזמנים שעוד אף אחד לא ידע מה יקרה עם גרמניה ולא היה מדמיין את מה שיש היום.

לפי דעתי זה אחד מהספרים הכי טובים שקראתי.

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על ביליארד בתשע וחצי [2016]