זו כבר הקריאה השנייה שלי בספר.
את 'אנקת גבהים' קראתי לפני שנים, בשנות העשרה
המוקדמות לכל המאוחר, והוא השאיר בי רושם עז.
עז מספיק כדי שאחליט שלא לקרוא עוד רומנים לעולם.

בכל מקרה, הרבה ספרים עברו מאז, אני כבר קורא רומנית שוטף,
רק לספר הספציפי הזה עוד לא חזרתי. מה אני אגיד, טראומת ילדות.
רצה הגורל, ובשיחה של ערב שבת אצל מארחים, צץ השם של הספר.
ז"א, הספר "חלף עם הרוח", אבל אני, כהרגלי, בלבלתי