הרבה זמן חיפשתי ספר שיהיה לי כצוהר לעולמו של בשביס-זינגר, חשבתי על "בית-הדין של אבא" (במהדורה השניה שנוספו לה כמה סיפורים) אבל ההחלטה נפלה בסוף ב-"צללים על ההדסון", כי מה שקרץ לי הוא המקום והזמן שאם היתה לי יכולת הייתי בוחר לחזור אליהם (לא פחות מכשלושה עשורים לפני שנולדתי).

מי שמכיר אותי יודע כמה שאני מחובר למוסיקה לא פחות מלספרים, ושני העולמות מתחברים אצלי זה לזה. לא פעם עוברת במוחי המחשבה לח

אלוהים, איזו יצירת מופת מדהימה, קולוסאלית, עצומה. איזה... אין לי מילים אפילו לתאר את יופיו, את גאוניותו, את אדירותו של הספר הזה. יצחק בשביס זינגר הוא גאון - שגאוניותו טרם נתפשה בכללותה. זה הדהים אותי שהספר יצא כרומן בהמשכים על גבי עיתון יידיש בניו יורק בין השנים 1957-1958 ורק אחרי 40 (!) שנה יצא לראשונה כספר באנגלית. אתם מבינים את זה? הספר, שפורסם לראשונה בעיתון, שרד 40 שנה לפני שיצא לאור ואני קור