שמו של סלינג'ר מזוהה היום בעולם בעיקר עם ספר הפולחן שלו "התפסן בשדה השיפון".
קשה להפריז בחשיבותו של הרומן הזה בעיקר בזכות העובדה כי הוא היווה ספר "חובה" עבור כל מובילי שינוי חברתי במערב במחצית השנייה של המאה העשרים, אפילו עבור כאלה שלא היו מורגלים בקריאה. הוא אף נמצא באמתחתם של רוצחים מפורסמים שעל פי פירושם המעוות מצאו בו חיזוקים למעשים שביצעו.

"הגביהו את קורת הגג, נגרים" שייך גם הוא לסדרת הספ

אסופת שירים וקטעי סיפורים בכתיבה נקייה, פיוטית. ספר עם הרבה חשבון נפש, מבט אל הפנים אל מול החוץ וכמובן בנקודת מבט הרומנטית שמאפיינת את סגנון כתיבתו של לאונרד כהן.
לאונרד כהן בספר הכמיהה מצייר ומשרטט עבור הקורא שפוגש בו לראשונה וגם עבור הקוראים הוותיקים שלו, את כל ההיבטים השונים של כמיהה , כמיהה למגע, כמיהה לאישה, כמיהה לחיבור עם האני שלך, כמיהה ליישר קו בין מי שהיית למה שאתה עכשיו.
למרות שלאונרד

כוסות התה שהפשירו את השנאה

לפני שנים, קראתי את הביוגרפיה של מנדלה באנגלית ( בדרך כלל אני לא קורא ספרים באנגלית ), רק שפה כמו אנגלית מטיבה לתאר את טכס שתיית התה של מנדלה עם דה קלרק, מנהיג שלטון האפרטהייד שהחל את סדרת המפגשים בין השניים, שהובילו לשינוי מדהים, בו הלבנים ויתרו על שליטה, והשחורים על נקמה, ויחד נוצרה שותפות של שלום אפשרי.

מה יש בו בתיאור שתיית התה הזה שעד היום נחרט כול כך בליבי,

אז החלטתי לפצוח בפרויקט חדש - קריאת ביוגרפיות.
וחשבתי לעצמי איזו דרך יותר טובה מלפתוח את הפרויקט בספרו המדובר של נלסון מנדלה. אז תנו לי להבהיר משהו קטן לפני, שחבל שאני לא ידעתי לפני שהתחלתי לקרוא - הספר הנ"ל אינו ביוגרפיה! זוהי אסופת מכתבים/כתבים/רשומות שלא פורסמו וחושפות את נלסון הבן אדם, מעבר לאישיות הגדולה שכולנו מכירים.
אז אם ברצונכם לקרוא את הספר המדובר אני ממליץ לכם לקרוא את הביוגרפיה של

סלינג'ר מחבר "התפסן בשדה השיפון" הוא אחד מהסופרים האהובים עליי. הוא לא פירסם כל כך הרבה ספרים, אבל קראתי את כולם גם באנגלית וגם בעברית בתרגומים שונים, כך שכשנכנסתי לסניף של "צומת ספרים" בדיזנגוף וראיתי את התרגום הזה לעברית קניתי אותו מיד.
הספר מורכב משתי נובלות ושתיהן עוסקות באותה משפחת גלאס, שבניה שבילדותם היו כוכבי רדיו - מופיעים בחלק מספריו של סלינג'ר. מה שמדהים הוא שאותה "משפחת גלאס" ושבעת צ

לא כותב ביקורת עליו או על ספרו הקרוי באנגלית:
BOOK OF LONGING בשבילי ליאונרד כהן זה "דלק" לנשמה.
האלבום כמובן משלו-אבל לא באלבום "עסקינן".
אף אחד לא נשאר אדיש אליו או אוהבים או לא מסוגלים לסבול.
גיליתי אותו בילדותי ומאז עברו "כמה" שנים ושנינו הוא ואני הקטון התבגרנו השתננו. הוא הלך לזן ושתק שם כמה שנים. אני ממשיך לקשקש פה בתל אביב.
הוא אינו יודע על קיומי והוא יקר לליבי מאד
המוסיקה שלו מתנג

פשוט מדהים , פנטסטי בראוו ללאונרד כהן , ניתן למצוא בספר כמה מהשירים היפים והגלויים ביותר שלו .

פשוט תענוג לקרוא, אמנם לחלק מן השירים לא התחברתי, וחלק לא הבנתי. אך רוב השירים היסבו לי הנאה מרובה. כהן מחד גיסא מחובר לשורשיו היהודים. ושואב מהם השראה. ומאידך גיסא קשור בעבותות לתרבות המערב. ולזרמים שונים מן המזרח הרחוק, ממספר שירים נהניתי במיוחד. "כל שיש לדעת על אדולף אייכמן" "כולם יודעים" "מי באש"(נלקח מתפלה ביום הכיפורים בשם ונתנה תוקף של רבי אמנון ממגנצא). בקיצור ממליץ בחום.