ביקורת ספרותית על הגביהו את קורת הגג, נגרים - מחודש מאת ג'.ד. סלינג'ר
ספר טוב

---

שמו של סלינג'ר מזוהה היום בעולם בעיקר עם ספר הפולחן שלו "התפסן בשדה השיפון".
קשה להפריז בחשיבותו של הרומן הזה בעיקר בזכות העובדה כי הוא היווה ספר "חובה" עבור כל מובילי שינוי חברתי במערב במחצית השנייה של המאה העשרים, אפילו עבור כאלה שלא היו מורגלים בקריאה. הוא אף נמצא באמתחתם של רוצחים מפורסמים שעל פי פירושם המעוות מצאו בו חיזוקים למעשים שביצעו.

"הגביהו את קורת הגג, נגרים" שייך גם הוא לסדרת הספרים שלו בעלי אמירה חברתית נוקבת. עם זאת, יש בו ערפול מסוים ומיסטיות, המשלבת משל מפילוסופיית המזרח. דרכו להעביר את המסר מעודנת יותר בהשוואה ל"תפסן" .

הרומן הקצר הזה הוא חלק מסדרת הסיפורים אודות משפחה אירית – יהודית, משפחת גלאס. בתפקיד המספר - באדי גלאס ובמרכז הסיפור לכאורה חתונת אחיו הבכור סימור. מבחינות רבות זוהי משפחה ששפר עליה גורלה – בגיל צעיר הייתה לילדיה תכנית קבועה ברדיו – סוג של 'מסיבת גן' לילדים פיקחים.

השנה היא 1942 – שיאה של מלחמת העולם השנייה. גם סימור וגם באדי חיילים בצבא האמריקאי. יש להם שני אחים תאומים שאחד מהם נפל חלל במלחמה באוקיינוס השקט. אחותם, בו - בו המגוייסת אף היא מודיעה לבאדי כי נבצר ממנה להגיע לחתונה ומתחננת שהוא יהיה נוכח בטקס בכל מחיר, גם אם זה אומר לערוק. יש בספר ביקורת מרומזת גם על ההיררכיה וההווי הצבאיים.


לרוע המזל, חטף באדי באתם ימים דלקת ריאות קשה, אך לבסוף עם הטבה מסוימת עלה בידו בקושי רב להגיע לניו יורק – שם התקיימה החתונה.
הספור מקבל תפנית כשבאדי מגלה שאחיו לא הופיע לחתונתו שלו.
הוא מוצא עצמו נוסע ברכב עם כמה קרובי משפחת הכלה הכעוסים ששמה אגב מיוריאל, לבית משפחתה לנחם. הדומיננטית מביניהם היא חברתה הטובה של מוריאל.
אותה גברת צעירה מתרעמת בצדק לכאורה לנוכח המעשה של סימור החתן ומביעה רחמים בקול רם כלפי מיוריאל ומשפחתה. אולם במהותה היא מייצגת יותר מכל את הצד התועלתני – בורגני של החברה. את הצד התובע נורמליות בגסות צדקנית, מעין "סחיות" הבאה לידי ביטוי בצורה לוחמנית. זה טיפוס שכולנו מכירים, הגורם לנו קצת להתבייש מעצמנו ולחוש לא יוצלחים. היא מהווה אנטיתזה לדמותו של באדי החולמני,הנסחף, הרגשן, המעופף, ההססן משהו.

באדי אינו מבין כיצד מצא את עצמו ברכב הזה ומה מטרתו בנסיעה הזו בין אנשים המשתייכים למחנה עוין. פרט לאותה הגברת המביעה תרעומת על אחיו והמוכיחה את באדי עצמו כשהיא עולה על זהותו, יושבים ברכב טיפוסים המייצגים בגישתם האדישה והנסחפת את מרבית החברה האנושית. בעולם הזה אין לבאדי ודומיו שום סיכוי... האיש האילם הוא היחיד המביע הזדהות שקטה, אך עיקשת עמו.
כמודה בנחיתותו אל מול אותה גישה פרקטית – שיפוטית מבצע באדי מחווה אנושית שכצפוי אינה זוכה להערכת יתרה.

במידה רבה שני המחנות האלה הנאבקים זה מול זה, קיימים לא רק בחברה, אלא ממש בכל אחד מאיתנו. ביד אמן מצליח סלינג'ר לגרום לקורא לחוש את הקונפליקט הנצחי הזה בין הצד הפיליסטיני שבנו, השואף להישרדות בכל מחיר למרכיב עדין הנפש, האבוד באישיותנו.
בחלק השני של הסיפור מובאים קטעים מיומנו של סימור הנקראים בהיחבא על ידי באדי, ששופכים מעט אור על נפשו המיוסרת של אחיו ויחסיו עם כלתו. את ההיכרות עם סימור ויחסיו עם אשתו ניתן להשלים בסיפור "יום מושלם לדגי בננה".

בסופו של דבר חשתי שבסיפור סלינג'ר חושף בפניי חלק שביר בנפשו שלו. הוא גורם לנו לגעת בצדדים הרגישים באישיותנו . אני ממליץ גם לחזור שבוע – שבועיים לאחר שמסיימים אותו ולקרוא בו שוב – גם אם רק חלק ממנו, אז קסמו מתגלה ביתר שאת.

לא הכל ברור בסיפור הקצר והמיוחד הזה. יש בו רמזים או קטעים שלא היו לי מובנים וייתכן כי רק סלינג'ר עצמו ידע את סודם. אבל הוא היה מהנה עבורי ומה שבטוח – זה ספר שקשה לשכוח.

» ביקורות נוספות של Pulp_Fiction
» ביקורות נוספות על הגביהו את קורת הגג, נגרים - מחודש