“כוסות התה שהפשירו את השנאה

לפני שנים, קראתי את הביוגרפיה של מנדלה באנגלית ( בדרך כלל אני לא קורא ספרים באנגלית ), רק שפה כמו אנגלית מטיבה לתאר את טכס שתיית התה של מנדלה עם דה קלרק, מנהיג שלטון האפרטהייד שהחל את סדרת המפגשים בין השניים, שהובילו לשינוי מדהים, בו הלבנים ויתרו על שליטה, והשחורים על נקמה, ויחד נוצרה שותפות של שלום אפשרי.

מה יש בו בתיאור שתיית התה הזה שעד היום נחרט כול כך בליבי, הדברים הפשוטים ביותר, האנושיים, שמזכירים לנו שקודם כול אנו בני אדם, שאם נרצה נוכל להקשיב, להביט אחד בעיניו של השני, להיפתח, ולנסות לבנות בסיס של אמון אנושי, בסיס של תקווה.

כול כך האמנתי, שאם במקום החשוך ביותר, יכולה להיוולד תקווה גדולה, והשראה גדולה, המובילה לפיוס, אם כי לא נטול בעיות, אפשר שגם אצלנו מקום חשוך תיקווה, נוכל לאמין בחלום שיש בו אופטימיות הצובעת בצבעים רכים, את הצבעים הכבדים והשחורים של חוסר התוחלת שמציירים רבים משני הצדדים, ואולי לאורו יווצר השינוי, ולו גם הקטן ביותר, ולא מצב של הכול או לא כלום.

חזרתי לכתביו של מנדלה, להבין את מסירתו רבת השנים לחלום הגדול, בכדי להבין את החזון הגדול, מדוע הוא משמש השראה עולמית לשלום ולצדק היסטורי, ומה אנו יכולים ללמוד ממנו.

אני נלסון מנדלה, שיחות עם עצמי, הוא מבחר מסמכי מנדלה, המוצגים על ידי צוות של ארכיברים וחוקרים שפעלו באמצעות מרכז נלסון מנדלה. הספר הוא עצום, בהיקף המקורות והנושאים בהם הוא עוסק. בכדי להמחיש את גישתו, לתקופות חיים, לרעיונות מדיניים, ולמנדלה האדם, אמחיש שלושה נושאים, מתקופות שנות בחיו, כפי שבאים לביטוי בספר.

אמנות ההקשבה ויצירת קונצנזוס, אפיינו את מנדלה, אלו נלמדו מילדותו מהתבוננות אל ראש השבט המקשיב לדוברים, ועמל, ליצירת קונצנזוס. מנדלה ניסה לקרב בין בני אדם בכדי לגשר על פערי השקפות עולם, גישור פערים המבוסס על כבוד לזולת, והתייחסות צנועה לעצמו.

החלק המרגש בספר, הוא תיאור המחיר, שמנדלה שילם עבור פעילותו הפוליטית, כאסיר המפורסם בעולם, במשך עשרים ושבע שנים, תקופת מאסרו, בה החל מסע האישי שלו ושל אומתו אל החופש. בשנים הראשונות, הקשות מכולן היה מנדלה בבית הסוהר, רובן איילנד, שבו התנאים היו קשים באופן יוצא דופן, בית הסוהר היה על אי, חשוף לרוחות, התנאים היו נוראים כולל עבודת פרך במחצבה. מנדלה מספר באופן גלוי על תנאי השפלה שכללו את מפקד הכלא שהשתין בחדר האוכל של האסרים. מה שהחזיק את מנדלה ברגעי הייאוש, הייתה התקווה. את הכלא ניצל מנדלה להתבוננות פנימית, שהיוותה יסוד גיבושה של רוחניותו שבאמצעותה הוא פיתח חשיבה חיובית, והתגבר על הרוע, סוג של מדיטציות, שנועדו להכשיר אתו לקראת הפיוס הגדול.

תעוזה בעשייה הפוליטית, אפיינה את מנדלה, היא גרמה לו להתייצב מול בעיות ולהתמודד איתן. הוא לא חשש לפעול במתווה חדש, שאין לו ניסיון לגביו, הדרך הנכונה מבחינתו הייתה, לפעול ולקבל החלטות, באמצעות מודל למידה של ניסוי וטעייה, שכרוכה באפשרות ביצוע משגים וטעויות, מה שחייב את מנדלה בגמישות מחשבתית ואומץ מנהיגותי. הפיוס הגדול עם הלבנים הוכיח את נכונותה ומעשיותה של הגישה הזאת.

הרציונאל בהצגת מקורות מנדלה, שואב השראה, מהספר הרהורים של מרקוס אורליוס, קיסר רומא, בן המאה השנייה לספירה, מצביא, והוגה דעות מדיני. הספר הזה מהווה אתגר אינטלקטואלי, בניסיונו לחבר בין הגות קלאסית, להגות מודרנית, הוא מהווה גם אתגר בעצם הבאת המסמכים בצורה ישירה לקורא ללא תיווך של ביוגרף או היסטוריון, ובכך הוא גם מהווה קושי, ביכולתו של אדם סביר להתחבר לכול המסמכים, ולהבין מתוכם את האדם שהיה מנדלה, את הגותו, והתפתחותו לאורך עשרות שנים. חלקם של המסמכים מאוד מעניינים, וחלקם משעממים ומיותרים, אתגר בהחלט מורכב וממומלץ, כקריאה סלקטיבית לחובבי ההיסטוריה והגות מדינית.”

“אז החלטתי לפצוח בפרויקט חדש - קריאת ביוגרפיות.
וחשבתי לעצמי איזו דרך יותר טובה מלפתוח את הפרויקט בספרו המדובר של נלסון מנדלה. אז תנו לי להבהיר משהו קטן לפני, שחבל שאני לא ידעתי לפני שהתחלתי לקרוא - הספר הנ"ל אינו ביוגרפיה! זוהי אסופת מכתבים/כתבים/רשומות שלא פורסמו וחושפות את נלסון הבן אדם, מעבר לאישיות הגדולה שכולנו מכירים.
אז אם ברצונכם לקרוא את הספר המדובר אני ממליץ לכם לקרוא את הביוגרפיה שלו: "לוחם חירות" או לפחות לפתוח אינטרנט ולקבל קצת רקע עליו ועל התקופה שבה מדובר.  

הספר מחולק ל4 חלקים: תקופת ילדותו - תקופת המאבק לפני כניסתו לכלא - השהייה שלו בכלא - שחרורו מהכלא ותפקידו כנשיא דרום אפריקה.  

כל חלק מוסיף לנו נדבך לאישיותו של מנדלה, המוצג כאדם צנוע, אוהב אדם שחותר למטרה ולא משנה מה עומד בדרכו.  

רוב הספר מתמקד בתקופת שהותו בכלא, שם הוא חווה התנכלות מצד הסוהרים וההנהלה, אמו ובנו הבכור מתים במרווח של כמה חודשים ואישתו נלקחה גם היא לכלא ובנותיו נשארו יתומות מהורים. דרך כתביו אנחנו נחשפים לרגעי השפל שלרוב לא נחשפים לציבור הרחב בכדי לטפח דמות חזקה של מנהיג  "By the book".

וכאן נכנס הפן המיוחד של הספר, שמבדיל אותו משאר הביוגרפיות: הוא מציג לנו את הרגעים האנושיים שבדרך כלל נחסכים מאיתנו, הרגעים הקשים של אדם שרוצה לשנות, הרגעים שבהם לזנוח את הכל נראית הדרך הנכונה, וכל אלה עוד מנקודת מבטו של המנהיג עצמו,שכתב את אותם דברים ברגעי המשבר, בלי לנסות לייפות את הדברים.   בסופו של דבר מי שחושב על לשנות את העולם ימצא תועלת רבה בספר הזה, הוא מפיח תקווה! הוא מראה שעם המון נחישות והקשבה לסובבים אותך, אפשר לעבור כל מכשול ותקופה קשה. וזה מה שמעצים את תחושת ההערצה לנלסון. גם אחרי שהוא היה מופרד ממשפחתו ל27 שנים! קרובים מתו מסביבו, והמאבק שלו לדרום אפריקה שוויונית גבה את חייהם של מאות אלפים, נלסון עמד נחוש מול הכל, והוא הצליח ובענק!  

בונוס נוסף בספר הוא ההתמקדות והסבר קצר על כל אחד מהשותפים לדרכו של נלסון במאבק נגד האפרטהייד. מה שמעצים את תחושת הקריאה, להכיר עוד דמויות מופלאות שנתנו מעצמן למען האידאל בהן הן האמינו.  

נכון שיש כמה קטעים שהם סתמיים ואפשר היה לקצץ אותם בכיף, במיוחד אותם קטעים שלא פורסמו בביוגרפיה הקודמת שלו  (מה שמעלה את השאלה: אולי הייתה סיבה לכך שהם לא נכנסו לאותה ביוגרפיה?).  
היה אפשר להוסיף הקדמה יותר מעמיקה על הרקע ועל מאבקו של נלסון, כי בכל זאת עברו 17 שנים מאז צאת הביוגרפיה הרשמית שלו.
ופתח הדבר של ברק אובמה קיבל יותר מדי חשיבות, ובסופו של דבר אלו 3 דפים שנראים כאילו נכתבו על ידי כותב הנאומים שלו.    

אז למרות שאני נגד השחתת ספרים ואני מעדיף לשמור עליהם כמה שיותר נקיים, בספר הזה לא התאפקתי, וחצי מהדפים מקופלים בכדי לסמן את פנינות החן הרבות שנלסון הוציא מפיו. זה אכן ספר שראוי להיות בכל בית.  

" לא העומדים מנגד בזרועות שלובות יעצבו עולם חדש, אלא אלה הפועלים בזירה, שסערות קרעו את בגדיהם וגופם נשחת במאבק. הכבוד שמור לאלה שלעולם אינם מפנים גב לאמת, גם לא כשהכול סביב קודר ומטיל אימה, אלה שאינם מפסיקים לנסות, שאינם נרתעים לנוכח עלבונות, השפלות ואפילו מפלות. "  

ועכשיו לפרויקט הבא:  דוד בן - גוריון”