האם שדדתם אי-פעם מאפיה על מנת להשקיט רעב שלא מהעולם הזה? האם התקשרה אליכם אי-פעם בטלפון, בעת שהכנתם לתומכם ספגטי, אישה שלא הכרתם, ועינגה את עצמה ללא בושה בעודכם מקשיבים, ובגללה הורדתם את הספגטי מהאש מאוחר מדי והוא לא יצא al-dente? (הייתם רוצים.) האם אי-פעם פספסתם לעד מפגש עם האחת והיחידה ביקום שיכלה להתאים לכם ככפפה ליד והייתם מודעים לזה? האם דמויות תלת-מימדיות יצאו אי פעם מהטלויזיה שלכם וחדרו לעו

תסתכלו על הפיל בחדר, על היצור המאיים הדורש התמודדות. אתם מביטים עליו, אך הוא נעלם. יודעים שהוא שם, אך לא רואים אותו.

הדמויות של מורקמי כלואות בשגרה, בעולם שחור-לבן. קיימות פיזית, אך חיוורות נפשית. מכילות כמיהה בלתי מוסברת המתבטאת בריקנות. כאדם על סף טירוף, ניצבות הן בקצה המציאות ומוצאות נחמה בתהום, האבסורד.

אני חלוק לגבי מורקמי, מעריך וסולד, נמשך ונרתע. אולי זו אשמתי, בשל העדפתי לסופים סגורי

יום אחד, בינואר אלפיים ומשהו, הגעתי לבית ספר מסויים, באחת מערי הארץ, כדי להעביר שם השתלמות למורים. הגעתי בשעה היעודה, אך השומר בפתח הסתכל עלי במבט מוזר, ובית הספר היה ריק לחלוטין. אשת הקשר שלי, שאיתה הייתי אמורה לברר דברים מהסוג הזה, לא ענתה בטלפון, ולא הצלחתי ליצור קשר חיצוני עם אף אדם אחר. נכנסתי אל חדר המחשבים, שם לכאורה היתה אמורה להתקיים ההשתלמות, אבל אחרי כמה דקות התחילה אזעקה לפעול, ומיהרתי

יש אנשים שיודעים לכתוב שיר מופלא, אבל פסקה אחת בפרוזה אינה מצליחה להם. יש אנשים הכותבים סיפורים קצרים ונכשלים בארוכים ויש כאלה הכותבים כתבה עיתונאית מופלאה ואינם מצליחים לחבר סיפור דומה בגודל מלא. למורקמי יש כנראה כשרון מופלא שכזה, כאילו לא ידעתי, לכתוב סיפור מלא ועכשיו אני יודע שהוא יודע לכתוב גם סיפור קצר. אוהו כמה שיודע.



בספר מרוכזים 17 סיפורים כשהראשון שבהם הוא הפרק הראשון של קורות הצפ

יש לציין שזהו הספר היפה ביותר שקראתי המורכב מסיפורים קצרים !
אני אתחיל בקטע של מורקמי שמתאר שחיקה בחיי נישואין מנקודת מבטה של הגברת בבית שלקתה באינסומניה ואף אחד לא מבחין בעניין...
"עשיתי את כל הפעולות הנדרשות – קניות, בישול, משחקים עם הילד, מין עם בעלי .זה היה קל ברגע שתפסתי את השיטה. לא הייתי צריכה אלא לנתק את הקשר שבין הנפש לגוף. בשעה שגופי עשה את המוטל עליו, הייתה נפשי צפה לה בחלל הפנימי

מי אתה נובורו ווטנבה?
פעם קראתי את הפיל נעלם (בהוצאה הקודמת). לא כל כך התלהבתי, אולי בגלל הפונט. אולי לא הייתי בשל, אולי התעצבנתי שהסיפור הראשון זה ההתחלה של קורות הציפור המכנית, אולי, אולי אולי.
והנה יצא בהוצאה מחודשת, ומאחורי קילומטרז' של מורקמי (בעצם כל מה שתורגם חוץ מ"אנדרגראונד") והפונט כבר אחלה, ואת שינה והתקיפה על המאפיה קראתי בהוצאות המאוירות, אז החלטתי, איך לא? מ-ח-ד-ש...
והיו רגעים,