איילין חוזרת אל עיר ילדותה, שם נשארו בעיקר צלקות שכוחות שהעלו אבק. החזרה אל טורנטו מתרחשת כשהיא כבר אישה בוגרת, נשואה בשנית ואם לשתי בנות וציירת המוזמנת להשתתף בתערוכה של ציוריה. השהות בעיר שהשתנתה עד מאוד, אך עדיין מכילה ד.נ.א של כאב, מעירה בה את ניסיונות ההשתייכות לקבוצת הבנות הנחשקת, על ההשפלות שהיו כרוכות בכך, את החיזורים המהוססים, קשר רומנטי כזה ואחר והקורא.ת מוזמנת להיטלטל עם דמותה הרזה מדי,

ספר בעל קסם מריר. מרגרט אטווד לא עושה הנחות לעצמה ולסובבים אותה, לא בילדות ולא בבגרות.

בדרך כלל כשאנחנו המבוגרים מנסים להיזכר בילדותנו בכיתות הראשונות ביסודי, נזכרים במורים
מסוימים או בארועים יוצאי דופן, ותו לא. אלא שאטווד דרך סיפור ילדותה של איליין, ולא הכל
ורוד בממלכתה,פותחת פתח לזכרונות ילדותנו שלנו.
אני שעברתי לבית ספר חדש בכיתה ד' מצאתי את עצמי מנסה להשתלב בהיררכיה של בנות הכיתה, ממלכת