ומה יש עוד לצפות מאריסטו? הספר הזה מדהים! כל ספרי הרטוריקה קטנים לעומת הכתבים האלו. מה שממש מעניין לראות הוא שהמון מההמלצות שנותנים לדיבור מול קהל כיום, לכתיבת נאומים וכל דבר הקשור לרטוריקה, אריסטו מונה בכתבים אלו ואף יותר מזה. זה נכתב לפני יותר מאלפיים שנה אך נראה שהם כבר חשבו על כל מה שאנחנו משתמשים בו היום והשיטות היו די דומות גם פעם. אם אתם שואלים אותי, אריסטו הוא מומחה מייעץ הרבה יותר טוב מכל

הרבה זמן אני קראתי את הספר הזה גם בגלל שהוא ארוך וגם בגלל שלפעמים הייתי צריך לעצור לחשוב על זה. הסופר של הספר הוא נראה לי אחד שלא היה סגור על עצמו אם הוא רוצה לכתוב ספר של סיפור או ספר של פילוסופיה. בסוף הוא עשה גם זה וגם זה.

בתכלס זה לא ספר אחד. זה שלושה סיפורים שכל אחד מהם זה ספר בעצמו. הראשון זה ספר על אחד שקוראים לו יואכים והוא מהאצולה של המאה ה-19 שהוא הולך להיות קצין בצבא בגלל שהוא האח הק

הביקורת מתייחסת לספר השני בטרילוגיה: אש או האנרכיה
כשאתה חושב על השאלה "מהי ספרות?" עשויות לעלות אינסוף תשובות. כשאתה מסתכל על סוגי הספרים אותם קוראים גולשי "סימניה" למשל המנעד רחב וכיום קשה לדבר על היררכיה ספרותי המהווה איזה סולם איכותי. ובכל זאת, רובנו, רוב הזמן, קוראים מה שניתן לקריאה, כלומר, מה שכתוב בשפה ברורה, עכשוית פחות או יותר, כאשר העלילה היא אחידה מבחינת מבנה, דמויות וכד'. קריאה של טקס

באיזה אופן נכון יותר לתאר את האבסורד שבמלחמה? בתיאור המשתדל להיות אובייקטיבי, כזה שדרך העובדות תובהר מידת הטיפשות והאפסות האנושית, או דווקא דרך סיפור סובייקטיבי, שכמו אומר, ספק מתנצל, שאין דרך אמיתית להבהיר את הזוועה והאימה, ורק במציאת דימוי יש נחמה, צורת תקשורת שמצליחה לנחם. בורכרט בוחר באפשרות השניה. הוא בוחר באפשרות הזאת בעוצמה ודחיסות רבים כל כך, שלפעמים קשה להבין על מה בדיוק הוא מדבר. אבל לאו