כשאנחנו נמצאים בחנות ספרים, או בספרייה, המפגש הראשון שלנו עם הספר הוא שם הספר המתנוסס על גבי הכריכה.
במקרה שלנו שם ספר הביכורים של מיכל פאר: "אתם, שחיים יפה כל כך" חרוט על גבי איור מתמונה פרטית, של גולשת בסקי אולי בהרי האלפים? אולי בשוויץ? "לה בלה ויטה" (החיים היפים).
כשפותחים את הספר על מנת לקרוא את ראשיתו, אילזה מתארת סצנה של עץ תות עם פירות פצועים.
איך מסתדרת הסצנה הזו עם האיור שעל גבי הכריכה?
תותים, אדום, דם, פצעים... אלה המילים והתמונות שחלפו בראשי באותה עת.
אילזה, נערה בת 11, המספרת שלנו, ממשיכה לגולל בפנינו את קצהו של אותו יום. אביה מגלגל שתי מזוודות למרכז הבית, ומקפל לתוכן חולצות מכופתרות, חליפות חדשות ומותאמות מחייט, מעיל ואפילו מייבש שיער חדש! הוא עצמו עטוף בחולצה ומכנסים שקיפוליהם זכו לגיהוץ מוקפד.
ומה הוא אומר ממרום גובהו?
"אני נוסע לאנגליה"..."אני נוסע לאנגליה ומסדר לנו שמה חיים חדשים"... (עמוד 12).
למי ההבטחה הזו?
אילזה, אסי אחיה, ואימא –מרים וינשטיין.
-למה גבריאל וינשטיין עוזב את משפחתו בכלל?
-האם המשפחה תצטרף לגבריאל וינשטיין?
אילזה היא ילדה רק בת 11 שנכפתה עליה מציאות של עוני, חיה עם אימא שסובלת מחרדות קיומיות, מוצאת נחמה בשדות זרים ואח אסתמטי.
זו לא משפחה שמטיילת או נהנית מפיקניקים, ים, שדות, ומנופי הארץ. זו משפחה שמסתתרת לה בחדרון קטן, בחצר של מישהו ביפו ומנסה לשרוד.
"אבא גבריאל" בכינויו "קיקה" מהמר, שקרן, נוכל שמתרועע עם נוכלים, מסתבך בעסקים לא כשרים, מנהל פרשיות אהבה, נעלם, מופיע ובעיקר בורח... מה שבטוח שהשם שבחרה מיכל פארי במקרה הזה לדמותו- "גבריאל", אינו עולה בקנה אחד עם מה שהוא.
מנגד האם-מרים ממוטטת, חרדה ואוהבת, אך "הוא" עוזב...מרים נשארת בחדרון קטן וצר עם ילדיה, ודלת סגורה שחוצצת בינה לבין ביקורי נושים בשל חובות שהאב הותיר.
הדמות העיקרית שסוקרת ממעוף הציפור את המשפחה היא אילזה... היא אוהבת את אביה אבל...
הספר מחולק לארבעה חלקים, שהחלק הראשון מגולל ע"י אילזה, וזה גם החלק שהכי התחברתי אליו, חלילה ולא שיתר החלקים לא טובים.
בחלק השלישי של הספר מגולל סיפורו של האב על ספת הפסיכולוג. לי זה הזכיר את סדרת הטלוויזיה הישראלית "בטיפול" בכיכובו של אסי דיין. אין לי מושג למה דווקא הסדרה הזו קפצה לי לראש, אך כנראה משהו בתת מודע שלי, מחבר את החלק הנוכחי לסדרה "בטיפול". (אגב, לדעתי זו סדרה טלוויזיונית מופתית, משוחקת מעולה על ידי שחקניה, ואישית מאוד אהבתי אותה).
בחלק הרביעי מיכל פאר אורזת את "ה-ת-ו-צ-א-ה" -אילזה בת 18...
מיכל פארי מגוללת כאן עלילה עם אמירה/קובלנה: "אתם, שחיים יפה כל כך"....
קשה לומר שנהניתי לקרוא עלילה קודרת ועצובה, הארוגה בגעגועים לאבא חסר, אימא לא מתפקדת, ואח שבורח לעולם החלומות.
זהו סיפור על "משפחה חסרה", ילדות פצועה, כמו עץ התותים שפירותיו פצועים ונוטפים רסיסים אדומים.
כואב לקרוא עד כמה המשפחה המפורקת והאומללה הזו איבדה את השפיות.
מי יכול להישאר שפוי במעגל חיים כזה בכלל???
לא נתפס שילדה בת 11 הופכת להיות אימא, לאחיה שבוחר לישון ולברוח מהכול...
הכתיבה של מיכל פארי, נעה אחורה וקדימה בשפה פשוטה ומוטיבים לא קלים, שהופכים את הקריאה, למתעתעת ומכבידה. לדעתי אופן וסגנון הגשת הפרמטרים כפי שהוגשה כאן, היוו ערך מוסף, תרמו לקדרותה של העלילה, וזרעו רוח נכאים בקורא.
שאפו לספר הביכורים של מיכל פארי, שהצליחה ב- 284 עמודים לגעת במקומות הכי רגישים שלנו.
בשורה התחתונה: ספר נוגע ופוצע את נימי הלב.
לי יניני
פרוזה מקור, ידיעות ספרים אחוזת בית , 284 עמודים, שנה: 2016

















