ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 26 בדצמבר, 2016
ע"י פרל
ע"י פרל
״יש סוכן של מוסקבה, שיושב ממש בצמרת של המחלקה״ (עמוד 151).
הספר "משחקון ברלין" מאת לן דייטון (הוצאת מעריב, 1989) הוא הראשון בטרילוגיית מותחני ריגול המתרחשים בראשית שנות השמונים ועוסקים בעימות הבין-גושי במלחמה הקרה. ספרי ריגול עוסקים תמיד בבגידה. אם אין מדובר בסיפור על ריגול נגדי ומרדף אחר בוגד בשירות, קרי צייד חפרפרות, הרי שמדובר במאמץ לגייס סוכן בקרב האויב (שיהיה כמובן בוגד מנקדת המבט של האויב). כך שלמעשה מדובר בסיפור על נאמנויות וערכים, אלה שנותרנו מסורים להם ואלה שזנחנו מסיבה כזו או אחרת.
תחת שם הקוד "ברהמס 4" פועל במזרח ברלין הסוכן החשוב ביותר של "המחלקה", אגף האחראי על הזירה האירופית בשירות החשאי הבריטי (SIS), כבר שנים ארוכות. לפתע מבקש הסוכן ממפעיליו כי יסייעו לו לעבור את החומה ולהגיע למערב. עכשיו. מיד, לפני שיהיה מאוחר מדי. רצונו, כפי שקורה לא פעם בספרים מסוג זה, נובע מכך שהוא משוכנע שישנו בוגד ("חפרפרת", כהגדרת הכהן הגדול של ספרות הריגול, ג'ון לה קארה) בעמדה בכירה בשירות החשאי, והלה עומד להסגירו.
גיבור הספר הוא ברנרד "ברני" סמסון, איש השירות החשאי הבריטי. סמסון הוא בכיר (בתואר אך לא בסמכויות) ב"מחלקה", שנשוי באושר לפיונה, יפייפיה מן המעמד הגבוה בבריטניה, העובדת אף היא במודיעין הבריטי בתפקיד בכיר משלו. אף שכבר חמש שנים שהוא "נרקב" מאחורי מכתבה, סמסון הוא מטובי אנשי המבצעים שצמחו בארגון וכמאמר הפתגם, ״פעם איש-שדה, תמיד איש-שדה״ (עמוד 80). סמסון, בנו של קצין מודיעין שפיקד על תחנת ברלין של השירות החשאי הבריטי, גדל בברלין והשתלם "בבית-הספר למודיעין" (עמוד 53) ופעל שנים ארוכות בחשאי במזרח-גרמניה. הוא מעיד על עצמו שהדבר הפך אותו לקשוח, אולי יתר על המידה. פיונה, אשתו חושבת שזה הפך אותו לנוקשה ומנוכר. הוא מן הסתם חושב אחרת. ״אני מתייחס ברצינות לדברים במשך שנים רבות מאוד,״ אמרתי. ״אני חושב, שבגלל זה אני אדם שקשה לחיות אתו. אבל נשארתי בחיים, מותק. וזה אומר המון״ (עמוד 145).
סמסון הוא היחיד שבו בוטח הסוכן "ברהמס 4". בתקופה שבה פעל סמסון כקצין איסוף והפעיל סוכנים במזרח-גרמניה הוא כמעט נלכד בידי השטאזי (הביון הנגדי המזרח-גרמני) בעיר ויימאר, ״והאיש מספר 4 ברשת ברהמס הציל את חיי פעם. הוא האיש שחילץ אותי מוויימאר״ (עמוד 14). בשל המחויבות שחש סמסון לסוכן זה, משוכנעים בביון הבריטי שעליו "לשוב אל הכפור" (בפראפראזה על ספרו המופתי של לה קארה) ולשכנע את "ברהמס 4" כי הוא מסוגל להמשיך ולפעול, וכי הוא בטוח מפני גילוי. האמון השורר ביו השניים, משוכנעים מפקדיו של סמסון (ובהם ברט רנסלר ודיקי קרוייר שמעולם לא פעלו בשטח), יבטיח כי יענה לבקשת הביון הבריטי.
אולם סמסון אינו כה בטוח. חייו אינם כתמול-שלשום. בעבודה מתגלים לו דברים משונים, חריגים, כאילו יש מי שרוצה לשכנעו בזהותו של הבוגד. במקביל הוא מבחין בשינוי ביחסה של אשתו, פיונה כלפיו. ״החיבוקים של פיונה היו תאוותניים כתמיד; הבדיחות שלי הצחיקו אותה ועיניה בהקו כשהביטה בי. בהקו יתר על המידה, אולי, כי לפעמים חשבתי שאני יכול לאתר בעיניה את הרחמים העמוקים, שנשים מגלות רק כלפי גברים שאיבדו אותן״ (עמוד 72). סמסון מוצא את עצמו מנהל שני מבצעים במקביל, איתור וחשיפת הבוגד בשורות הארגון וחילוץ "ברהמס 4" ממזרח ברלין.
דייטון, היסטוריון צבאי וסופר מתח בריטי, הוציא מתחת ידו ספר יעיל, מהודק ומותח. תרגומו של פרידמן מוצלח במיוחד. ניכר במחבר שהוא הולך בצעדיו של ג'ון לה קארה (ומוסיף כמה אבנים משלו לבניין) ואינו שייך לאסכולת פלמינג ודומיו שהפכו את המרגלים מפקידים אפורים לכדי סופר-גיבורים כל-יכולים. מה שצרם לי במהלך הקריאה היה עובדת היותו של הגיבור כה אמריקני (שלא לומר קאובוי) בדרך התנהלותו עד שהיא אינה מסתדרת עם עובדת היותו בריטי לחלוטין. גם העובדה שדומה שסמסון למד בבית הספר היסודי ובתיכון עם כל מי שחשוב להכיר בעולם הביון של גרמניה היא מקרית מדי בכדי להיות אמינה. אבל גם כך וגם כך וסמסון הוא בהחלט גיבור שקל לאהוד, לשמוח בהצלחתו ולהתעצב כשהוא נכשל. מותחן משובח.
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
לי יניני
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
תודה. סקירה נהדרת
|
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת נהדרת ומפתה!!
אני נמנע בדרך כלל מלקרוא ספרי ריגול(אותו הדין לגבי סרטים), וזאת בשל הנטייה של המחברים, במיוחד אלה שלא באים מהתחום, להכניס דרמות מיותרות וסיבוכים מפותלים כשהמציאות "הפשוטה" בעולם הזה היא המרתקת באמת ולא נזקקת לשום טוויסטים מיותרים, שלא לומר מגוחכים. הספר הזה נראה לי, לפחות על פי הביקורת שלך, שונה וקרוב יותר למציאות, ולכן, אולי, אסתכן ואקרא אותו. |
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
