ביקורת ספרותית על מסיבה לילדות טובות מאת שולה מודן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 23 בדצמבר, 2016
ע"י בן כהן


בספרות הישראלית כיום, תקופת הישוב והעליות הראשונות לארץ הן נושאים די נפוצים. למרות שהתקופה הזאת אכן חשובה להיסטוריה של מדינתנו, שמים לב די מהר שספרים שנכתבים על התקופה הזאת דומים מדי אחד לשני. בכל ספר כזה, מופיעה דמות ראשית שמדברת בלהט ובעברית מקראית על בניית המדינה, בצורה שמזכירה את המשפט המפורסם ״לבנות ולהיבנות״. הקשיים הפיזיים של המדינה הלא מפותחת מהדהדים בספרות על הישוב, ואחרי נקודה מסוימת הכול מתחיל להישמע אותו הדבר.

ברקע הספרותי הזה, ב״מסיבה לילדות טובות״, שולה מודן הצליחה לשבור את המודל המיושן הזה והוציאה ספר מעניין ומרענן על תקופת הישוב. הדמויות בספר אינן קריקטורות של העולים החדשים שממלאים את הספרים האחרים: להפך, הן מלאות בניואנסים שמאתגרים את נקודת המבט הטיפוסית על התקופה הזאת.

במשך הספר אנחנו מכירים את המשפחה של גברת רחל, בעלה הרב, ושלושת ילדיהם. גברת רחל אישה אורתודוקסית שחייה מלאים מרירות מכיוון שהיא מתנהלת לפי הציפיות והמערך החברתי של העולם שבו היא חיה, ולא לפי נטיותיה האמתיות. למרות זאת, בנה מוטל משליך את הכיפה למען עניבת הצופים, מה שגורם למריבות רבות ביניהם. בכך הספר מציב בצורה מאוד מעניינת ואוטנטית את המאבק בין הדתיות של הדור הישן לבין החילוניות ומרדניות של הדור החדש – בסופו של יום, הספר מתרחש ברובו בתל אביב, וארוחות השבת ותפילות בבית הכנסת אינן מסוגלות למנוע את השפעתה של העיר הבוערת.

בנוסף למריבות שיש בין גברת רחל לבין ילדיה בנוגע לדתיות ושמירת השבת, אנחנו ערים לבעיות שנובעות מהבדלי תרבויות. רחל ובעלה היגרו מפולין, והפער בין העולם העשיר שהיא עזבה, החיים המלאים בקולנוע, ספרות, ותרבות אירופאית גבוהה, לבין החיים הקשים בארץ ישראל מצייר אותה כאישה זעופה ועגמומית. לדעתי, לא הרבה ספרים על תקופת הישוב משלבים את ההבדל בין התרבות הישראלית החדשה ובין התרבויות שמהן באו הורי הנוער הישראלי. בקטע הזה, מודן הצליחה להעיד על בעיות קשות בתקופה הזאת, והאירה לי נושא שבכלל לא ידעתי על קיומו ועל עוצמו לפני קריאת הספר.

בייחוד אהבתי לראות את התהליך שכל דמות בספר עוברת. במשך העלילה, הדמויות משתנות ביחד ולחוד, ורואים את אלו שמורדות ומוצאות לעצמן דרך חדשה וערכים חדשים מול אלו שאינן מתגברות על הדרך הישנה וממשיכות בערכים המיושנים של הוריהן. בכך, הספר גורם לנו להרהר בשאלות פונדמנטליות כמו, איך אנשים מקבלים את האופי שלהם, ואיך קורה שאחים יכולים להיות כל כך שונים אחד מהשני? האם אנחנו עושים בחירות בכוחות עצמנו, או להפך הבחירות האלו כבר נקבעו מראש?

כך או כך, השפה עשירה והדמויות עמוקות, וכשסיימתי לקרוא את הספר ערגתי לעוד. הספר שפך אור וגרם לי להסתכל בעיניים חדשות על התקופה החשובה הזאת, והסיר את הקלישאות המיושנות על אותה התקופה.

יש גם לציין עוד עובדה על הספר – הוא מצחיק מאוד. בדיחות קטנות רקומות לאורך כל הספר, כגון שמכנים ילדה בשם שרה ״הילדה במלרע״ משום שהיא מתעקשת שידגישו את הה׳ בשמה. כל כמה דפים מצאתי את עצמי צוחק מפרטים קטנים כאלה, והצחקוקים האלה עושים את הקריאה כיפית וקולחת.

הספר מומלץ מאוד. מקווה שתיהנו מהקריאה בדיוק כמוני!
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
מסכים עם דן, ספרים של סופרי ראשית המדינה כלל לא דומים, ולא עוסקים רק בלבנות ולהיבנות, ס. יזהר, האם יש הרבה סופרים שיעזו לכתוב את כתיבתו הביקורתית ? האם משרד החינוך היה מכניס היום את חרבת חזעה, לתוכנית הלימודים, או האם צה"ל היה מחלק היום את הספר הזה לחייליו ? את החלק השני של הביקורת אהבתי יותר ?
יסמין (לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
לדעתי, הדמויות בספר לא משתנות בכלל. הן סטראוטיפיות ושטוחות. בנוסף, הספר לא הצחיק אותי.
-^^- (לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
נשמע ספר טוב, כמה עמודים?
דני בר (לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
לא אהבתי את הפתיח שלך.
כאחד שכתב את ספרו השני על התקופה הזו של טרום מדינה, אני ממש לא מקבל את הניסיון שלך להכליל את כל הספרים שמדברים על התקופה תחת קורת גג אחת ושכולם: "דומים מידי אחד לשני, ובכל ספר כזה, מופיעה דמות ראשית שמדברת בלהט ובעברית מקראית.......שולה מודן הצליחה לשבור את המודל המיושן הזה....הדמויות בספר אינן קריקטורות של העולים החדשים שממלאים את הספרים האחרים."
קראתי את הביקורת של "יסמין" לפניך והיא כותבת שהספר מתאים בעיקר לקוראים שיודעים את שפת האידיש..

מורי (לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
סקירה טובה מאוד. משכנעת מאוד.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ