הסופרת, ג'ומפה להירי, כותבת כזרה על הארץ בה נולדה - הודו. זה ספר שהנושא הלא כתוב שלו הוא הגירה וזהות.
בכל הסיפורים הקצרים שבספר עובר חוט השני בין המקום בו הסופרת נולדה (כלכתה, הודו) לבין היותה אמריקאית מגיל שנתיים.
אגב, להירי לא מיוחדת בכך. רוב הספרים ההודים שמגיעים אלינו (ספרות מתורגמת) הם מהגרים. ורובם, כמו להירי, עוסקים במתח שנמצא בליבם, בין חייהם החדשים לשורשיהם.
הדמויות בספר צבעוניות וקווי העלילה ברורים ומעניינים. הספר נוגע במתחים תרבותיים כלל הודיים אבל לא מצריך הכרות מוקדמת מעמיקה עם הודו, למרות שזה יכול להעמיק את הקריאה. כך לדוגמה הספר נוגע בPartition, במעמד האישה בבית, בנישואים מאורגנים, בסוגיית המעמדות, ועוד.
הדירוג שנתתי הוא 4. בערך חצי מהסיפורים הקצרים נגעו בי, אבל היה חסר לי "הריח" של הודו - הספר לא לקח אותי אל המקום הזה בלב שבו שוכנת הודו.

יופי של ספר. סיפורים יפים ורגישים, דמויות משורטטות בעדינות ובהגינות. אף על פי שהספר דק, איכשהו מצליחה הסופרת להעניק להן ממדי עומק, בלי להזדקק למאות עמודים.
ממש מפתיע שזה ספר הביכורים של הסופרת, יש תחושה של כתיבה בשלה ומנוסה. אמנם רוב הדמויות המתוארות כאן הן של מהגרים או תושבים הודים, אבל החוויות המתוארות הן כלל-אנושיות.
נהניתי מאוד גם מספר הסיפורים השני שלה - קרקע לא מוכרת.

כבר מזמן לא התענגתי כך מקובץ סיפורים. ג'ומפה להירי למרות גילה הצעיר, מיטיבה להתבונן, ליבה רגיש והיא מצליחה בכתיבה מעודנת לספר על חווית הגרות על שורשים עקורים חשופים על געגועים וקשיי הסתגלות לצד הרצון להיטמע ולהשתלב. הסיפורים לקוחים מחוויות היום-יום ובכל זאת יודעים לשמור על על מתח ועניין עד סופם. מספוריה למדתי על על הקהילה הבנגלית בארה"ב, על מנהגיה וערכיה. אך מעל כל זה על בני אדם, על יחסי שכנות על צורך בקירבה. בתקופה כל-כך אלימה ובוטה סיפוריה של ג'ומפה להירי מלאי אהבה ואמונה באדם הפשוט החי את חייו ומתמודד עם קשייו והוא שוחר טוב מיסודו. כל הסיפורים נהדרים ואני מתכוונת להתחיל מיד בקריאת ספר נוסף של ג'ומפה להירי.

הסיפור הקצר ששבה את ליבי הוא "דורוואן(=שומר) אמיתי". ג'ומפה להירי כותבת בקלילות וכנות מרגשת ואחרי הסיפור הקצר הזה, לא רציתי להמשיך לסיפור הבא, כדי לחיות את הסיפור הזה עוד קצת :-).
ראוי לציין שאינני חובבת סיפורים קצרים ובכל זאת, להירי היא כישרון שלא כדאי לדלג עליו.

אוסף הסיפורים הקצרים הטוב ביותר שקראתי מעודי.