היסטוריה אינטלקטואלית (ז"א של הצגת רעיונות לעומת ביוגרפיות או נרטיב של אירועים) של תורות הדמויות העיקריות באפולוגטיקה היהודית בימי-הביניים ("פילוסוף דת תורני". ספק אם אפשר לקרוא לכך פילוסופיה אם כל עניינה הוא חיפוש אחר האמת כשלעצמו).
זהו ניסיון ליישב את אור השכל (התורות והמדע היווני) עם היהדות ולהימנע מפגיעה בעיקרי יסוד התורה. בד"כ ההתרצות משתנות, המסקנות לא (נאופלטוניזם, אריסטוטליות וכו') - יש אמת אחת וגם השכל וגם ההתגלות -חייבים- להסכים עלייה.
זוהי ספרות ההצטדקות ואולי זו עוד סיבה שעקב כך הספר נפתח בדיון על כך שהפילוסופיה היהודית נתפשת כמפגרת לעומת המערבית שבצדק או לא (התרצה מתרחשת בדיעבד).

אף על פי כך יש יוצאים מין הכלל, ישנן תרומות למסורת המערבית (רמב"ם, רלב"ג לידיעתי).
על אף הסדר הכרונולוגי המאוד נוח, הסיכומים והפרקים המחברים, הספר יבש וכבד. אני מתייחס לספר כאל אנציקלופדיה או מילון, אך איני פוסל קריאה רציפה של הספר, המבנה שלו נוח לשם כך (ובמיוחד אם מרימים עיפרון ליד).

זוהי היסטוריה מרתקת של התיאולוגיה ופילוסופיה יהודית מאת מלומד גדול והיא ממולצת בחום, אם לא קריאת חובה, לכל המתעניין בנושא.

אין ספק שכוונתו של הספר היא מעט יומרנית - קשה מאוד להעביר את כל "תולדות המחשבה היהודית בימי הביניים" בספר אחד. ואכן, כפי שנאמר פה, גם אני סבור שעריכתו של הספר היא מעט בעייתית. כך לדוגמא, למרות שמרכזיותו של הרמב"ם בנושא זה היא מובנת מאליה וברור שיש להקדיש לו מקום רב, ייתכן שלהעניק לו חלק שלם משלושת חלקי הספר זה מעט מוגזם.
אולם כל אלו מתגמדים לעומת התוכן הרב שיוצק שביד, בכתיבתו המופלאה.
מעטים המחברים שיש להם נגישות כה רבה לפילוסופיה היהודית הימי - ביניימית, ושביד ללא ספק הוא לא רק אחד מהם, אלא גם אחד שיודע להנגיש את התוכן המורכב הזה לקהל הרחב. מאלף.

אני אישית לא אהבתי את הצורה בה הוא ערוך..