ספרי YA (מישהו מכיר תרגום טוב לעברית של המושג הזה) אינם בד"כ כוס התה שלי, אז הגעתי לספר הזה עם ציפיות נמוכות ויצאתי עם הפתעה נעימה. אולי הקסם של הספר הוא שהגיבורה החכמה ורבת התושייה היא בת 12.5 ולא בשנות העשרה היותר מתקדמות ולכן ההתנהגות הילדותית והשתלטנית שלה נתפסת כמקסימה ולא כמעצבנת. מהצד השני, קשה יותר להשעות את חוסר האמון מהבגרות שלה.

כפי צפוי מ-YA, הגיבורה היא פחות או יותר, מה שיש, לטוב או לרע. שאר הדמויות מוגזמות עבור אפקט ההומור והניסיון להוציא כמה שיותר מסביבת "המשפחה הבלתי מתפקדת". הסופרת עושה זאת ביד קלה ובמפתיע זה עובד לא רע. מצאתי את עצמי מחייך לפעמים (אם כי לא ממש צוחק, לא צריך להגזים).

לא רק שהספר כתוב מנקודת המבט של הגיבורה, הוא כתוב כספר שכותבת הגיבורה, כשהיא עוקבת אחרי העצות של הספר "כתבו רומן בתוך 30 יום!". למרות שאני בד"כ אוהב ספרים על ספרים, זו כנראה הנקודה החלשה של הספר. פרק הזמן הקצר אינו מאפשר פיתוח של העלילה והרבה מהפוטנציאל הולך לאיבוד. מצד שני, לאור לחץ הזמן, מטרת חלק מעלילות המשנה לא ברורה ולא ממש ברור מה המחברת ניסתה להשיג.

למרות הכול, זה היה ספר מהיר, קל ומשעשע. אולי הציפיות הנמוכות הן הסיבה אבל אני נותן לו 3 כוכבים מתוך 5, כנראה הכי הרבה שאני יכול לספר מהז'אנר.

מכירים את האימרה הידועה "ספר הוא טוב כשאני רוצה להיות חברה של הסופרת"? אז הוא מתאר את הביקורת שלי על הספר הזה. זה מין סיפור שהעלילה שלו לא ממש חשובה, אבל היא מכניסה את הקוראת לתוך משפחה מסוימת שאני מאוד הזדהיתי איתה. הרומן כולו נכתב כביכול על ידי הבת המתבגרת, והיא מתארת את חייה עם אמה, עם אחיה, הכלבות והשכן. זה ספר שנכתב לגמרי בגובה העיניים, על משפחה אמריקאית שהייתי רוצה לחשוב שהיא טיפוסית. הבת רוצה שאמה תמצא כבר גבר, והיא עוקבת אחר כל התפתחות רומנטית בחיי האם. אבל לא ברור למה נחוץ הגבר, חבר, תומך, מפרנס?
דבר שהפריע לי קצת הוא ההתעסקות עם האוכל, ההצהרות החוזרות על זה שהסוכר לא בריא, הפירוט של תחליפי הבשר וכל זה. מצד אחד זה הזכיר לי את אנשי האג'נדות הקיצוניות על המזון, דבר שמעלה לי את רמת הסוכר בדם באופן לא בריא, ומצד שני זה כל כך אותנטי.
נהניתי מאוד מהרומן הזה, כיף לדעת שיש עוד נשים כאלה בעולם, שלמרות ועל אף הכל, עדיין מוצאות את החיים מצחיקים.

נהדר ומשובח.
כל כך כייף לקרוא - עושה מצב רוח טוב.