ביקורת ספרותית על מאת
ספר טוב

---

מדי פעם בעת ניקיון מדפי הספרים מאבק, אני פותחת ספר ישן לבדוק על מה ולמה הוא הצליח לקנות לו אצלי מאחז כל כך הרבה שנים. את 'פילים בקנה' יש לי כבר 43 שנים, הרבה זמן בהתייחס לספר של בדיחות ישנות. ואיזו תמימות נודפת מהספר. כאילו כל השירות הצבאי הוא חוויה נינוחה אחת גדולה. ואתמול הבנתי עוד משהו: אין בספר הזה כמעט התייחסות לכוחות הלוחמים באמת. לאותם חיילים קרביים שנתנו את נשמתם בהגנה, וגם בלחימה, כדי שתהיה לנו מדינה. כנראה שללוחמים האמיתיים לא היה זמן לספר בדיחות או להסתלבט על הרס"ר, ובטח שלא היתה להם בעיה באיזה גובה לסייד את העצים במחנה, למשל.

הנה טיפ טיפה מתוך הספר:

1. סמל ברוך מחיל הים היה נוהג לכבס את גרביו בעצמו ותולה אותם לייבוש, כשגרב אחת בחרטום האנייה והשנייה - בירכתיים. כשנשאל ע" רס"ר האנייה לפשר מעשהו, הסביר: "לו הייתי תולה את הגרביים ביחד - היו סוחבים לי אותם, אבל גרב אחת לא יסחבו".

2. לבנץ הקשוח היו שיטות משלו לתרגל את המחלקה. בוקר אחד הודיע בצריף: "יש לכם 4 שניות להסתדר בחוץ להתעמלות בוקר". הוא זרק רימון ויצא.

3. פעם נכנס מנחם החבלן למרפאה ואמר: "הראש שלי הולך להתפוצץ". "חברה!" זעק ויקטור לעבר החובשים, "תיפסו מחסה".

בקיצור, היו ימים, של טירונות עם שינה באוהלים, של מדי צמר בחורף ואיסור על הבנות ללבוש מכנסיים. של עודף תפוחי אדמה, ועוד ועוד. ימים שאני לא מתגעגעת אליהם כלל. אבל הספר בטח ישאר אצלי עד סוף החיים.

» ביקורות נוספות של בת-יה
» ביקורות נוספות על