ביקורת ספרותית על איש הזכוכית / טליה פלד-נתנאל מאת טליה פלד-נתנאל
ספר בסדר

---

הספרון הזה מגולל על ידי הנכדה של דאוד (הסב של הכותבת), ומורכב מפרקים קצרים שבכל פרק יש דמות ראשית אחרת מבני המשפחה. אסופת הפרקים מבוססת על פי סיפורים שהסופרת שמעה במהלך חייה מבני משפחתה.

המשפחה עלתה ארצה ישירות מעיראק לנווה שלום שבתל-אביב ב-1925.

חנה, הסבתא של הכותבת נישאה לדאוד עוד בעיראק, ובהחלטה משותפת אספו את ילדיהם ועלו ארצה. הם הצליחו להתנחל בבית עם חצר שהחדרים הופרדו על ידי וילונות, עם מטבח משותף לשכנים וחדר שירותים בחצר. היו ימים פעם...

הסיפורים מגוללים בצבעוניות וברוח התקופה, תחת השלטון המנדטורי בישראל, ועד להשמעת הכרוז שהודיע על ההחלטה: שלושים ושלוש מדינות בעד הקמת מדינת ישראל, שלושה עשר מתנגדים ועשר מדינות נמנעים.

אטמוספרית התקופה תובלה במאכלים עיראקים, מנהגים ומסורת של הקהילה הבגדאדית. לדוגמא מסורת שקיימת בקהילה היא מסיבת הג'יגוודיק (תרנגולת ותרגול). זהו מנהג עריכת מסיבה לכבוד היולדת העתידית שזהו ילדה הראשון ועוד.

טליה, מטיבה לתאר ולהטעים את התקופה לקורא. היא "נוגעת" בעובדות היסטוריות כמו: השלטון המנדטורי, המחתרות שפעלו בארץ, מלחמת העולם השנייה, מחנות השבויים ביוון ועוד.

באחד הפרקים מתארת הכותבת סיפור נוגע ללב, ואת טוב ליבו של הסב דאוד. ביום בהיר אחד, דאוד הפתיע את סבתא חנה בהביאו סוס הביתה, ולא רק סוס גם את ראוף. ראוף אומץ על ידי המשפחה וסיפור חיו נוגע ללב.

ראוף נולד למשפחה יהודית בבצרה. אביו סחר בצאן ועבד עם ערבים. באחד הימים הוא נחטף ע"י שייח שלא היו לו בנים. עם פטירת השייח הוא סולק מהמשפחה, ורק אז שמע את סיפור "חטיפתו-אימוצו". ראוף הגיע לפלשתינה לנגריה של דאוד, בתיווכו של שייח מיריחו רק בגלל טעות בניווט. בהמשך מערכת היחסים בינו לבין המשפחה מעניינת, מרגשת ונוגעת.

כפי שכבר נכתב, הסיפורים הובאו אל הכותבת מהבוגרים שהקיפו אותה. סבתה-נעמה, דודה פלורה, אבא צדקיהו שנקרא בעיראק סאלח, שלומי, רובן –אחיו של אביה ועוד. לכן לדעתי הרגשתי במהלך הקריאה, כמו ציפור שמנקרת בכל פעם בחלק אחר של חתיכת הלחם.

ניכר שהסופרת ניסתה מכול בליל הסיפורים ששמעה לעשות סדר. כך שבחלק הראשון של הספרון היא התמקדה בסבא דאוד ובסבתא חנה, ובחלק השני בסאלח שהרי הוא צדקיהו – אביה של טליה פלד-נתנאל.

הסב היה במקצועו זגג ונגר, ולכן בחרה הסופרת בשם "איש הזכוכית" לספרה, שהרי בלעדיו המשפחה לא הייתה מגיעה לפלשתינה.

הסיפורים הם סיפורים אמיתיים, כתובים בפשטות, נוגעים ללב, ומהווים הצצה לחיי המשפחה שעלתה לפלסטינה בתחילת המאה הקודמת.

אהבתי את הכריכה שתואמת לסיפורים המשפחתיים שגוללו בספרון. להזכיר שאז לא היה אייפון מצלמים ומעלים לפייסבוק, ושולחים את הצילומים לכל העולם ואשתו. בזמנו כל בני המשפחה התלבשו בבגדי חג, והצטלמו אצל הצלם השכונתי ...וזה היה חתיכת מקצוע...ממש לא כמו היום שחנויות הצילום הולכות ונעלמות מהרחוב. ממש נוסטלגיה.

ספר טוב ואני חושבת שראוי שיקרא אותו גם נוער, וילמד איך ומה היה כאן במאה הקודמת.

בשורה התחתונה: תמונת קולאז'' משפחתית.
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על איש הזכוכית / טליה פלד-נתנאל