ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 8 באוקטובר, 2016
ע"י adielz
ע"י adielz
שני צדדים למטבע- מצד אחד זהו דן בראון קלאסי. מצד שני, הוא עוסק בנושא מרתק, ומצליח להפתיע אפילו קורא וותיק.
אז אמרתי, דן בראון הוא דן בראון. צופן דה וינצ׳י, מלאכים ושדים, הסמל האבוד, התופת- כולם בנויים על אותה תבנית, ואף אחד מהם לא מחדש חידוש ספרותי כלשהו. ההבדל הוא רק בסיפור הרקע. החיסרון העיקרי הוא שזה כבר לא אמין. לנגדון בהרפתקאה רביעית- ומתנהג כאילו זאת פעם ראשונה שלו. די , חלאס. תכניס כבר לראש המבריק שלך שאתה מבוקש בתחום, ושיווצרו לך עוד ועוד אויבים.
*ספויילרים* עוד בעייה שנוצרת היא חוסר ההקשר- אם ב"צופן דה וינצ׳י" יש קשר לאומנות ולסמלים, כאן כבר הקשר נהיה רופף ומאולץ. למה הביולוג המטורף החליט לשים מפה של התופת? מי הוא רוצה שירדוף אחרי זה? לא ברור, ואפילו מיותר. כל נסיפור יכל להתרחש גם בלי לנגדון- ביולוג משוגע ואפוקליפטי מחליט לשים קץ לבעיית ההתרבות האנושית. ואגב, אפילו לא מצליחים לעצור אותו. בכוח הוכנס כאן הפן האומנותי, זה לא אמין בכלל.
מצד שני- בראון הוא כותב מתח מחונן, מהטובים יותר. אם מתעלמים משתי הבעיות שמניתי- הספר מצויין. הוא מגוון, הוא מבוסס על המציאות, והוא בעיקר פותח את הראש להרבה שאלות- מה נעשה עם האתיקה המדעית? האם היא רלוונטית? מה מקומו של האדם בהשפעה על האבולוציה שלו? האם יום אחד נמנע מעצמנו לחקור כי הגענו לגבול מסוכן?
לסיכום- מי שאהב את הקודמים- יאהב גם אותו. מתח משובח, אינטלקטואלי. מי שהתייאש אחרי "הסמל האבוד"- שיוותר. אין חדש תחת השמש, או תחת הבראון.
12 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Rasta
(לפני 9 שנים)
קראתי את צופן דה וינצי - מעולה.
קראתי את מלאכים ושדים - מדהים! עדיין מתלבט לגבי הסמל האבוד והתופת, האמת שהתופת תפס לי את העין יותר.. בהזדמנות. תודה על הביקורת המעניינת! :) |
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
