ביקורת ספרותית על Confessions of a Dangerous Mind: An Unauthorized Autobiography מאת Chuck Barris
ספר טוב

---

תמיד עניין אותי לדעת מה הפרוצדורה, האינסייד-סטאף, העומדים מאחורי ההחלטה האם לתרגם ספר מסוים ולהפיצו בארץ הקודש, או להתעלם ממנו ולהותיר עכברי סמטאות אפלות כמוני, בעלי זיכרון פנומנאלי לפרטים אידיוטים ולא חשובים בשיט (זוכי האירוויזיון מאז פראנס גל ועד ימינו), להתקשקש סביב הזנב של עצמם עד ליום שבו יצליחו לשים ידם על עותק בשפת המקור (סתם, נראה לכם?! מתורגם לצרפתית. התלהבתי אחרי HHHH) בדרך-לא דרך ששווה, היא לבדה, פרק מיוחד ברומן מתח אפל ומסתורי.
ברור ששיקול הפופולאריות יבוא בראש הרשימה, בטח אם אחרי הספר הגיע גם סרט מצליח, אבל מה בנוסף? מי שהחליט למשל על תרגומו ועל הפצתו של הספר "שדות התהילה" של ז'אן רואו בראשית שנות התשעים, ידע בוודאות מה הוא עושה נוכח זכייתו של הספר ב"גונקור" היוקרתי ומכירות מטורפות בצרפת, או שנטל על עצמו סיכון מסוים, אולי סיכון מחושב? ומה עוד בא בחשבון? בדיקה אקראית של ביקוש בחנויות סטימצקי וצומת ספרים? דיבורים בפינות הקפה במשרדי נדל"ן? באז ברשת? לא פוצח עד תום העניין הזה...

אז מדוע החלטתי לפתוח את סקירתי זו דווקא באכילה קצרה של ראשי הקוראים בסוגיה שאולי מעניינת רק אותי? כי הנה מונח לפנינו מקרה קלאסי של אנדררייטד רב-פורמטי, שאין לי שום יכולת להסביר לכם או לעצמי מי, מה ולמה. מפתיע בואכה מרתיח עצבים. התעלמות טוטאלית מהספר. גיחוך מנומס נוכח הסרט. וכל זה בזמן שאני אומר לכם, מילה של אבא לשישה ומורה בדימוס, שהסיפור הוא לא פחות מעוצר נשימה - ואני לא היחיד שחושב ככה. מסתבר. צ'ארלי קאופמן הגדול כתב לו תסריט כמו שרק הוא יודע. מתוחכם ותזזיתי. ג'ורג' קלוני אקה פרינס צ'ארמינג עשה מזה סרט שהוא פנינה אמיתית וכל המצקצקים יכולים להמשיך לצפות בלעדית בקולנוע איראני בסינמטק (ולא שיש לי משהו נגד קולנוע איראני), כי אין להם מושג ירוק. לא צפיתם ב"אחי, איפה אתה"?, לא ראיתם את "לקרוא ולשרוף"? כמה פרסומות של נספרסו יצולמו עד שתודו שהאיש הוא לגמרי לא האהבל שחשבתם?! נען דינו.

בואו נתחיל מהסיפור. צ'אק באריס הוא מנחה שעשועוני טלוויזיה סוג ב', שמנסה שנים לפרוץ בתחום ולבסוף גם מצליח. בקטנה. אם נכסים וג'ובות בבנק בשווי של 120 מיליון דולר זה 'בקטנה' בשבילכם. שויין. באריס הגה עשרות 'שעשועונים לעקרות בית', שהמפורסם שבהם, שגם נמכר למדינות רבות מחוץ לארה"ב, הוא "משחקי החיזור". להשכלה כללית. אלא מה? בשנת 82, כשכוכבו בשדה הטלוויזיה האמריקנית פחות או יותר דעך, באריס פירסם לפתע אוטוביוגראפיה ובה גילוי מרעיש ולפיו - רוב שנותיו כמנחה פופולארי, משך שני עשורים כמעט, לא היו אלא סיפור כיסוי לעיסוקו האמיתי: האיש היה, לדבריו, מחסל מקצועי בשירות ה-CIA, שהוריד לא פחות מ-33 מטרות(!), בעיקר במזרח אירופה. הספר עוסק לא רק בתיאור התנקשויותיו של באריס ביעדים שסומנו לו, אלא בעיקר בלבטים שליוו אותו בכל פעולה ופעולה. הוא כאילו מעיד בפנינו על תהליך התפכחות שעבר, מרגע שגוייס, דרך השנים שרצה לצאת מהעסק ואויים - ועד ליום המיוחל שבו מעסיקיו קבעו שיעילותו אינה כתמול-שלשום ולכן גם איפשרו לו להמשיך בחייו. באריס, אגב, עוד חי ובועט ובגיל 87 נראה כפי שאני נראה היום, בגיל 45. מעניין שסיפוריו זכו להכחשה גורפת מצדם של כל בכירי סוכנות הביון האמריקנית -חלקם אפילו כינו אותו "מגוחך" ו"פנטזיונר"- אלא שעוקבים חדי עין ואוזן, שמו לב לכך שההכחשות הללו היו נמרצות מדיי ועל כן מעוררות חשד: אם אכן באריס קשקשן שאין בדבריו ולו שמץ של אמת, מדוע צריכים שני דוברים שונים של הסוכנות לארגן מסיבות עיתונאים רשמיות, בהפרש של כמה שנים האחת מהשנייה, וכל זה כולה כדי להתייחס לפרסומיו של באריס ולהכחישם כאמור? הודעה רשמית כתובה לתקשורת לא הספיקה? הוא הרי לא תבע את הסוכנות... The truth is out there כמו שאומרים...

את הסרט של קלוני אהבתי מאוד. צפיתי בו בתדירות שצופים בסרטי בורקס פלוס מינוס. משנת 2002 אני מנסה להביא את בשורתו לכל משפחתי, חבריי ומכריי (5-6 אנשים), תוך שאני מדגיש את הבימוי המיוחד המזפזפ בין פרקי חייו ומעשיו של באריס ובין הרפלקציות שלו על המאורעות. יודע שלא כולם אהבו/אוהבים את הסגנון, אבל היי - גם לא כולם אוהבים לחשוב, אז מה נעשה? נוותר לכולם?... אלא שלהפתעתי הרבה, הסרט לא הרס לי את הספר. רבים מעידים שהגרסה הויזואלית שנותן במאי מסוים בסרט מסוים לדמיון שלהם - מחרבש להם את כל הפאן (רץ חזק אחרי הטרילוגייה הכפולה של פיטר ג'קסון ל"שר הטבעות" ואח"כ ל"הוביט": כמעט כל מי שקרא את הספרים לפני שצפה בסרטים, היה מוכן לרדוף אחרי ג'קסון עד ניו-זילנד רק כדי לתת לו בעיטה בתחת), אבל פה זה דווקא רומם אותי משמעותית. סגר לי פינות. השלים לי פאנלים. שכנע את המשוכנעים. ספר מרצד-קצבי, כמו מסיבת 'אורות חשמל' באייטיז. לא פלא שההוצאה הצרפתית שייכת לגרסה המקומית לערוץ האם.טי.וי - M6. גם הכריכה מותאמת למה שהצרפתים אוהבים באמת: בחורות מצודדות ומשקפי שמש סטייליסטיים...

לא יודע כמה הסקירה הזו תהיה פרקטית עבורכם, רוב אלה שמוכרים את הספר באינטרנט דורשים עבורו מחיר מופקע, אבל הייתי מחויב למצפוני ולנסות לעורר מודעות אליו ולו לכמה דקות של חשיפה חולפת בעמוד הבית; מי יודע? הברווזים (הספרותיים) פה עוברים כל כך מהר...

» ביקורות נוספות של הלל הזקן
» ביקורות נוספות על Confessions of a Dangerous Mind: An Unauthorized Autobiography