ביקורת ספרותית על שנותי קובה מאת אדוארדו מאנה
ספר בסדר

---

לפני כל טיסה שלי לחו"ל, אני מאוד אוהב ומשתדל לעשות עבודת הכנה נפשית. מבחינתי החוויה מתחילה כבר בארץ, כשאני קורא ספרות על היעד הנבחר מכל הבא ליד. הז'אנר הספרותי פחות משנה לי – רומנים היסטוריים, ספרות עכשווית, ביוגרפיות וספרי עיון, כולם יכולים להיות מאלפים ומרתקים באותה מידה. עם זאת, ככל שהיעד "אקזוטי" יותר, כך לעיתים ההיצע העומד לרשותי הוא דל יותר ולא מותיר הרבה מרחב בחירה.

מהסיבות האלה ממש התגלגל לידיי הספר "קובה, אהובתי". על פניו, מדובר ברומן אוטוביוגרפי של המחבר על חייו בקובה של שנות המהפכה. הבעיה היא שהספר הוא לא רומן כי אין בו שום עלילה, הוא לא ביוגרפיה כי כמעט לא לומדים שום דבר על חייו של המחבר, והוא בטח לא ספר עיון כי הוא לא קרוב להיות מעמיק או מקיף דיו. הקריאה בספר אמנם קולחת, אך הרגישה לי קצת כמו שיחת חולין עם אדם שחי במקום וזמן מסוים, או לחלופין סתם קטעי אינפורמציה עם מעט "טיט" ספרותי שיחבר ביניהם. בכל מקרה ספרות איכותית זה לא. בשורה התחתונה, מומלץ רק במקרה שאתם מחפשים ספר קצר ואינפורמטיבי על המהפכה בקובה.

» ביקורות נוספות של shauil
» ביקורות נוספות על שנותי קובה