לפני שקראתי את הספר הזה (ואת הבאים אחריו, כמובן) הייתי מכורה להארי פוטר.
שלא תבינו לא נכון, אני עדיין מכורה להארי פוטר, פשוט סדרת הספרים הזו גרמה לי פשוט להסתכל על הכל בצורה שונה!
ריק ריירדן הוא ללא ספק הסופר הכי טוב בעולם מבחינתי. אין לו תחרות.
ג'יי קיי רולינג מדהימה, והיא יצרה את הילדות שלי, ריק ממשיך אותה, הוא יוצר את תקופת הנערות שלי.
פרסי ג'קסון הוא נער בעייתי בן 12, הוא לא גר בבית אלא מדלג בין פנימיות.
אחרי שקורה משהו בפנימייה שבה הוא נמצא, הוא מגלה שהוא חצי אל ומובל ביחד עם חברו הטוב ביותר, גרובר, למחנה החצויים- מחנה לילדים שאחד ההורים שלהם הוא אל.
אני לא אספר יותר מזה, אני רק אגיד שריק ריירדן הוא גאון!
הספר קליל, משעשע, מותח ופותח עולם חדש בשביל קוראים. הוא ספר לכל הגילאים, ואני בטוחה שגם כשאהיה בת 70 אני עדיין אקרא אותו (ואת הארי פוטר, משחקי הרעב, יצורים יפהפיים, 39 רמזים, בני הנפילים, מפוצלים וכל שאר הספרים שיש לי... אבל זאת לא הנקודה).
נמאס לי שמשווים את פרסי להארי.
בסדר, הגיבור הראשי הוא גיבור שיש בעיה עם ההורים שלו, אבל ככה יוצרים פנטזיה! ההורים לא יכולים להיות בסדר בפנטזיה! זה הורס את כל הספר!
יש לגיבור חברה חכמה- הלו, היא בת אתנה! אין ברירה אלא שתהיה חכמה!
יש לגיבור חבר הכי טוב- ברצינות, אנשים? ברור שיהיה את החבר הכי טוב!
הגיבור צריך להתמודד עם דברים- הוא גיבור, ציפיתם שהוא ישב בבית ולא יעשה כלום?
הגיבור הולך למקום בו הוא לומד איך לפתח את היכולות שלו- וזה, גבירותיי ורבותיי, נקרא "עלילה". תצאו מזה שרק בהארי פוטר זה קיים! מחנה החצויים הוא מחנה קיץ, הוגוורטס הוא בית ספר!
מדריך מבוגר- הלו, גיבורים צריכים מישהו שידריך אותם כדי שיהיו גיבורים!
יש רשע- וואו, באמת? לא ידעתי. לא חשבתי שצריך להיות רשע שיצור בעיות כדי שתהיה עלילה, תעשו לי טובה...
אנשים משווים את פרסי להארי למרות שאין שום סיבה להשוות!
הארי הוא לא הספר הראשון שעושה את זה והארי לא יהיה הספר האחרון.
לכל ספר יש את הנקודה המיוחדת שלו, ויש אנשים שקשה להם להבין שהנקודות האלה אמורות להיות דומות כי יש דברים שהולכים לפי ההיגיון!
פרסי, אנבת', גרובר= הארי, רון, הרמיוני? לא! ממש לא!
סבבה, אז פרסי הוא הגיבור והארי הוא הגיבור, לשניהם יש שיער שחור ועיניים ירוקות, אצל פרסי זה בגלל שהוא הבן של פוסידון! יש לפרסי עיניים בצבע ים! הים אפל, אני מניחה שזו הסיבה שהשיער שחור, והעיניים פשוט בצבע של הים. אצל הארי זה בגלל ההורים שלו, תכירו אנשים- גנטיקה.
אנבת' והרמיוני אולי שתיהן חכמות, אבל בכל ספר יש את הדמות החכמה שמוצאת פתרונות, למרות שאנבת' מוצאת את הפתרונות היותר... אמיצים, אולי? מהרמיוני. לא, אמיצים זוהי לא המילה הנכונה. יותר... הזויים. הרמיוני כל הזמן מפחדת לעבור על חוקי בית הספר, אנבת' זורקת את החוקים לעזאזל והולכת אחרי פרסי.
ההשוואה בין גרובר לרון היא השוואה פשוט מיותרת. תקשיבו, גרובר הוא סאטיר, רון הוא אדם, אני יודעת ששניהם החברים הכי טובים של הדמויות הראשיות, אבל בזה זה נגמר!
סבבה, שניהם קצת פחדנים, אבל אם תשימו לב (ותשימו לב) שלרוב גרובר הוא מעין עלילת משנה שלפעמים לא שמים לב אליה, בעוד שלרון אנשים בונים פאנפיקים ודברים כאלה.
והבה נציין לנו כמה נקודות- לפרסי יש אח, לפרסי יש אמא, אחרי הספר הראשון- לפרסי אין אדם שמתעלל בו בחיים, פרסי רואה את אבא שלו לפעמים, אנבת' חכמה אבל היא יודעת שיש דברים שהיא לא יכולה לענות עליהם, גרובר... גרובר הוא פשוט גרובר, אין אפילו קשר.
אנשים, דיי לקטול ספר טוב רק בגלל שאתם חושבים שהוא דומה להארי פוטר.
לא כל הספרים בעולם דומים להארי פוטר כמו שלא כל הספרים בעולם דומים לדמדומים.
ההשוואות בין הספרים כבר ממש מתחילות להרגיז.
אל תתייחסו לביקורת שלי כמעליבה, היא פשוט מוציאה את מה שאני חושבת בזמן האחרון על הספרים.
