ביקורת ספרותית על זמן לעזוב מאת ג'ודי פיקו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 6 בפברואר, 2016
ע"י לי יניני


אם אתם רוצים ללמוד על היונק הגדול על גבי היבשה – הפיל, זה הספר!

הספר הזה מתבסס על עבודת מחקר מעמיקה שערכה ג'ודי פיקו על פילים. לי זה הזכיר מעט את ערוץ נשיונל גיאוגרפיק, וסרטי טבע למיניהם שאני צופה בהם מעת לעת.

זהו בעיקר ספר מלמד דרך חיפושיה של ג'נה מטקאף אחר האם-אליס.

אליס נעלמה בעקבות תאונה טראגית שקרתה בחוות הפילים. הבת-ג'נה לא מקבלת את היעלמותה, והיא מסרבת להאמין שהאם נטשה אותה. תוך כדי קריאת יומניה של אליס היא מחליטה לצאת למסע חיפושים.

אבן היסוד של ג'נה: "לכל דבר שאת רואה יש הסבר"...כך אליס מטקאף אמרה לג'נה.

מה ידוע לג'נה?

ג'נה הייתה כבת שלוש שב-16.7.2004 בשעה 23:45, האם נמצאה מחוסרת הכרה בשטח המקלט של הפילים. קילומטר וחצי מדרום לגופת חברתה. את אליס השוטרים אשפזו בבית החולים, בעוד ג'נה נלקחה להמשיך להתגורר אצל סבתה, היות והאב עצמו היה במצב קטטוני בבית חולים פסיכיאטרי. לפני עלות השחר, האם חזרה להכרתה ונעלמה מבית החולים, מבלי שמישהו מאנשי הצוות ראה אותה עוזבת.

אף אחד לא ראה אותה מאז וגם ג'נה לא...

אליס מטקאף הייתה חוקרת טבע במקלט הפילים בניו-אינגלנד. כל יומניה מקיפים את המחקרים שהיא ערכה על הפילים. תוך כדי קריאה, גם אני פניתי לקרוא בגוגל על הפילים. אין ספק שלמדתי כמה דברים חדשים על היונק הגדול מימדים הזה.

ג'נה הנערה אוספת את כל דמי הכיס, ופונה לאנשי מקצוע שיסייעו לה לחפש את האם:

סריניטי-מתקשרת ובעלת כושר נבואי מגיל צעיר. היא ידעה במדויק מתי הדיו של העט יתפוצץ בידי המורה, או מתי תיפול חברתה מהנדנדה ותשבור את רגלה. היא ידעה על הריון של השכנה עוד לפני שהשכנה ידעה שהוא קיים, והזהירה את אמה לא לנסוע במכונית לפני בדיקת הבלמים ועוד.

סריניטי הייתה מאוד גאה בהישגיה ובמפגש ההכרות עם ורג'יל הבלש היא מספרת לו עמוד 150:"מר סטנהופ במהלך הקריירה שלי זימנו אותי לעשרות זירות פשע. הייתי במקומות שבהם נאלצתי לנעול מגפיים כי היו חלקי מוח על הרצפה. נכנסתי לבתים שילדים נחטפו מהם והובלתי שוטרים ליערות שבהם הם נמצאו."...

ורג'יל סטנהופ-בלש וחבר של הטיפה המרה. הוא היה השוטר תורן באותו לילה... כשורג'יל בא לתחקר את אליס בבוקר, היא כבר לא הייתה במיטתה בבית החולים. היא נעלמה...

העבר וההווה מצטלבים לאורך כל הספר, כשיומני אליס מכילים את תחקיריה על הפילים, ובד בבד גם ורג'יל וסריניטי פושטים מעצמם את שכבות ההגנה.

הספר מחולק לשני חלקים: החלק הראשון מתרכז בעימות עם האבא וריכוז המסייעים (המתקשרת והבלש), ואילו החלק השני מפענח את המסתורין סביב היעלמותה של אליס.

לאורך כל הסיפור יש אוסף של רמזים הנותנים תקווה לג'נה, אך זה לא כל כך פשוט... המדיומים עזרו? רוחות הרפאים רמזו? ואיך זה שיש רשומה מ-2006 כאשר אליס נעלמה בכלל ב-2004? האם זו אליס שכתבה? אולי לכאורה אליס חיה וממשיכה לכתוב את מאמריה? למה סבתא אימא של אליס לא חיפשה את אליס? למה?

הספר הזה לא דומה לספרים הקודמים של ג'ודי פיקו. הסיפור הזה זועק את זעקת הפילים ברחבי העולם. כאן, ג'ודי פיקו יוצאת נגד הציד הלא חוקי, למטרות סחר במוצרי שנהב, וההתעללות בפילים בקרקסים שמוחזקים בתנאים קשים בגני החיות.

בסוף דבר, הסופרת כותבת שהסיפורים שנכתבו ביומני אליס, מבוססים על סיפוריהם האמיתיים של פילים מהמקלט הידוע בטנסי.

בספר "זמן לעזוב" יש את סיפורה של אליס, ברם לב ליבו של הסיפור הוא "הפילים". אני הוקסמתי מהאינטלקט שלה.

דרך הספר למדתי על התנהגותם, רגשותיהם, מנהגיהם, קשריהם החברתיים, אורך חייהם, ההבדלים בין הפיל האסייתי ואפריקאי, האינטליגנציה הגבוהה ועוד. לדוגמא למדתי על הסיוע שהפילים נותנים אחד לשני באבל, בלידה וכו. במקרה של לידה שהאימא הפילה מתה, פילה אחרת מאמצת את הגור. מקסים...

יש עדויות לכך כשיש פיל חולה, הפילים האחרים מביאים לו מזון, מכסים את פצעיו בבוץ ועוזרים לו להחלים.

דוגמא נוספת כאשר פיל מת, הפילים האחרים בעדר מכסים את גופתו בענפים, ולא משים מהמקום כמה ימים. מזכיר לכם מישהו? כן אותנו... את בני האנוש ולכן, יש טוענים ובצדק שהפיל מאוד דומה בהתנהגותו לבן-האנוש.

ג'ודי כותבת שבמהלך כתיבת הספר היו לה רגעים, שבהם חשבה שפילים מפותחים יותר מבני אדם, במיוחד בנושא מנהגי האבלות, צערם, יחסי חברות, האמהות ועוד. היא הצליחה לשכנע גם אותי. ועוד משהו... לא לחינם אומרים: "יש לו זיכרון של פיל"... למה? תקראו...

המסר שג'ודי פיקו מעבירה לקורא כאן הוא חד וחלק: "אחריות ההגנה על החיות הללו מוטלת עלינו".

האם ג'נה מצאה את אימא אליס? תקראו...

לאורך העלילה יש התמודדות עם שאלות קשות וחשיפה לאירועים קשים...ותשובות עליהן? יש, אבל הן לא קלות כלל וכלל.

חווית הקריאה בספר מרגשת, ונוגעת ללב. העלילה כתובה מכמה זוויות ראיה.

ג'ודי פיקו יודעת את מלאכת הכתיבה, וללא צל של ספק, מצליחה לרתק את הקורא בכתיבתה המהודקת סביב הדמויות הראשיות.

יש רגעים שמצאתי את עצמי עוצרת, חושבת מדפדפת בעיתון שמונח לידי, או בספר מתוכנן לקריאה, ושוב חוזרת לדהור בין דפיו.

לא כל מי שמעריץ את ספריה של ג'ודי פיקו יאהב את הספר הזה. אני מזהירה שהספר הזה שונה לחלוטין. זה לא מה שאתם מכירים. ממליצה במיוחד לקוראים שאוהבים חיות ועוד המלצה קטנה לקורא: לאחר עמוד 408 קרא/י ו שוב את שני העמודים הראשונים בפתיח של הספר.

לדעתי וזו רק דעתי, התמונה והתקציר שעל גבי הכריכה מטעים מעט.

אין על התרגום של קטיה בנוביץ' ... כל ספר שהיא מתרגמת בונבון. שאפו!

לסיום ציטוט מעמוד 8: "אולי כל הזמן הזה הייתי מקווה שבאמת יש בית קברות לפילים, אבל לא רק לפילים. כי אז הייתי מצליחה למצוא אותה."...
לי יניני
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
live - תודה
רחלי (live) (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
ביקורת נהדרת, כרגיל...אני פחות אהבתי את הספר...לא כל כך התחברתי, הוא אכן שונה משאר הספרים שלה
לי יניני (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
עמיר נכון. אבל כתבתי על גבי היבשה... תודה על המחמאה...
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
היונק הגדול הוא הלוויתן ולא הפיל. חוץ מזה ביקורת יפה.
לי יניני (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
אב"פ תודה רבה ... גם שלך לא פחות ממני. אני עוקבת אחריך... חה חה חה
אב''פ (לפני שנתיים ו-9 חודשים)
לי, אין כמו הביקורות המושקעות שלך !!!





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ