ביקורת ספרותית על מאוהב מאת אלפרד הייז
ספר בסדר

---

אני חושבת כי חסר משהו בשם הספר, והמשהו הזה נקרא סימן שאלה. כלומר , מאוהב?
את הספר סיימתי להאזין בקריאה ראשונה, הסופר לקח אותי והעביר אותי במבוך רגשותיו. בסיום ההאזנה הרגשתי אבודה במבוך, לכן מיד התחלתי להאזין שוב. פתאום התחלתי להבין את צופן כתיבתו. כי בעצם הרגש שעלה , אינו אהבה כי אם רגש אחר אפלולי, קודר.

כתיבתו יפיפה, של שני גיבורים חסרי שם הנפגשים , הוא בן 40 , והיא צעירה ויפה בגיל 22. הוא דכאוני וחרדתי, די עסוק בעצמו והיא גרושה עם ילדה. יחד מתגלים רגשותיה ורגשותיו. הסיפור מסופר כמונולוג, דרך עינו של המספר (הגיבור חסר השם). הסופר יודע להעלות את רגשותיו ויצריו הקודרים של האנשים, ולתארם בפשטות נקייה ויפה.
אני חצויה לגבי הספר, למרות הכתיבה היפהפה, היא לא הצליחה לכבס ולנקות את הרגשות האפלים והמעשים כלפי אותה גיבורה, מעשים אשר עוררו בי סלידה ושנאה עזה כלפי הספר.

» ביקורות נוספות של צילה
» ביקורות נוספות על מאוהב