האמת שרוב הבקורות על הספר לא ממש הללו אותו ובכל זאת החלטתי לקרוא ולשפוט אותו בעצמי. עוד אמת היא שלא הבנתי למה קטלו את הספר כל כך. קראתי והתחברתי והיו קטעים שחשבתי שאני מתחברת לספר הזה יותר מאשר לראשון. עליי לציין שוויל לא יצא לגמרי מהעלילה ואת זה אהבתי, הוא קיבל את הכבוד הראוי. בספר הזה אנו פוגשים את לואיזה כ18 חודשים לאחר מותו של וויל. היא חוזרת מחיים בפריז ומטיול אל החיים בלונדון שם היא קונה דירה בכסף שויל הוריש לה. היו כמה דברים מוזרים בסיפור: ראשית התאונה שפוקדת את לואיזה נשמעת מופרכת והעובדה שיצאה ממנה בחיים או לפחות לא נכה כמו וויל גם לא ממש הגיונית. מצד שני יפה שלואיזה זכתה גם אם לזמן קצר לראות את החיים מנקודת מבטו של וויל כמוגבלת גופנית וכתלויה באחרים. שנית האופן שבו צנחה לילי לסיפור נראית מוזרה עד לא הגיונית: למה היא הגיעה ללואיזה ולא אל הוריו של וויל מלכתחילה? עצם הגעתה היא גם מוזרה איך זה שאדם ובמקרה הזה נערה נשמר בסוד שנים רבות כל כך ודווקא עכשיו צץ כאילו משום מקום?
בכל אופן בעקבות הפציעה לואיזה מתוודעת אל פרמדיק בשם סם ולאחר הפציעה מתוודעת אל נערה בשם לילי ומעתה ואילך הספר קופץ בין מערכת היחסים שלה עם סם למערכת היחסים שלה עם לילי כשברקע כמובן וויל. לואיזה עדיין מתייעצת עם וויל בכל דבר ועניין ומנהלת איתו שיחות שלמות בראשה, אך עם זאת היא ממשיכה הלאה או לפחות מנסה. היא הולכת לקבוצת תמיכה שעוזרת לה להתמודד עם האובדן ובסופו של דבר מצליחה על אף התהפוכות, העליות והמורדות, להיפתח לתחילתה של זוגיות חדשה. בין לבין מסופרים קורותיה של לילי נערה בעלת חיים מסובכים אך עם קסם אישי רב. כמו כן ממשיך הסיפור לספר על קורותיהם של קמילה וסטיבן טריינר - הוריו של וויל. בעיקר אהבתי את האתנחתות הקומיות שבאו לידי ביטוי במיוחד בדיאלוגים שבין חברי קבוצת התמיכה וגם בדמויותיהם של הוריה של לואיזה. שמחתי גם שלואיזה שמרה על קשר עם נייתן דבר שאולי נראה שולי בתחילה אך בסופו של דבר יש לו משמעות גדולה בתהליך החזרה של לואיזה לחיים. ולמי שתהה איך זה שלואיזה אינה כתמול שלשום ואינה ססגונית ומלאת חיים כפי שהייתה ליד וויל או לפחות כפי שניסתה לשדר לו על מנת לשנות את דעתו בספר הראשון- לא יודעת למה אך לי זה לא היה מוזר כלל וכלל, חוויות משנות בני אדם ובפרט חוויה כאובדן. מחכה לספר שלישי בסדרה.












