"מאה של סודות" מאת זהבה חן-טוריאל הוא רומן היסטורי מרתק ומרגש, המפגיש בין עבר והווה דרך סיפורן של נשים חזקות ומשפיעות. אלו הן גיבורות עמנו, הן אלו ששימרו את הגחלת היהודית של אנוסי פורטוגל, גם שהבעירה כמעט וקופדה בידי האינקוויזיציה המרושעת. כתולדה היסטורית של ההמרה הכפויה של יהדות פורטוגל לנצרות בשנת 1497, בפקודת המלך מנואל הראשון.
הספר שולח אותנו לפינה נידחת של פורטוגל, אל הרי סרה דה אשטרלה, במחוז נידח זה, מתרחש סיפורה של מירה, זמרת פאדו בריטית ממוצא פורטוגלי, אשר יורשת בית חווה עתיק בכפר נידח באזור זה. במהלך שהותה היא מגלה את תפקידן של נשות משפחתה כמנהיגות רוחניות של קהילת האנוסים באזור. העלילה שוזרת את סיפוריהן של לינדה המרפאה ונכדתה מירנדולה, נשים הדואגות לחוסן של בני משפחתן ולקהילתן, תוך שמירה על נאמנות, נדיבות ומסירות, גם בצל מלחמות עולם והדיקטטורה בפורטוגל. ועד שיבתם הגלויה, של חלק מאנוסי פורטוגל ליהדותם.

"סבתה נהגה לספר לה סיפורים משלה, אך ביקשה מנכדתה לא לכתוב אותם במחברתה, "עדיף שהסיפורים האלה יישמרו בסוד. תאזיני להם, תביני משמעותם ואני מצווה עלייך אחר כך לשכוח את השמות ואת הפרטים"
(עמ' 31)

כמו כן מובאת בפנינו מלחמת העולם הראשונה על פגעיה. על אף שהמלחמה הורסת כל חלקה טובה ומקפדת חיים, יש בה הזדמנות למפגשים בלתי אמצעיים בין אנשים, כך לדוגמה, מתקיים בסיפור מפגש בין היהודים הנסתרים בני פורטוגל ליהודים הגלויים, ממוצא פורטוגלי, אל מאלו שחיים בגלוי בבריטניה, מפגש מעניין שמתרחש מאות שנים לאחר שדרכיהם נפרדו:

"אנו מתחילים עוד מעט את צום היום הכיפורים שלנו ומשמיעים את התפילות שלנו" ענה לי והפסיק לרגע משירתו
"מה זה יום הכיפורים?" לא הבנתי את המילים שהשמיע.
"היום הגדול אצל היהודים" ניסה להסביר במילים פשוטות "אנחנו לא אוכלים ולא שותים ביום הזה ורק מתפללים לאדונ-י"
"אתה מתכוון לאל דיה פיורו? סנטה פירה? גרנדה דיה? כיפור?" שאלתי בפליאה.
"כן" הנהן בראשו "אתה מכיר את הצום הזה?"
"כן" לחשתי, אך כל המעמד לא היה מובן לי"
(עמ' 99)

הספר, בכתיבתו הסוחפת, מספק זווית הצצה נדירה לחיי האנוסים בפורטוגל, וכולל מנהגים, מאכלים וביטויים אותנטיים המעידים על השקעה ותחקיר מעמיק מצד המחברת.
יחד עם עוד ספרים, יוצרת לפנינו זהבה המחברת, פסיפס של דמויות נשיות מעוררות השראה: הסיפור מצטרף לשרשרת של סיפורים נפלאים ומדגיש את כוחן והשפעתן של נשים לאורך הדורות, במיוחד בתקופות של דיכוי ומשבר. ניתן למנות את הנשים האלה בין ארבעת האמהות, אסתר המלכה, יהודית ועוד נשים, ואם נלך למקום די קרוב ודי כואב, נוכל גם לחבר זאת גם לגיבורות השביעי באוקטובר, שחירפו נפשן להציל, והצילו נפשות, גם במחיר חייהן.

מבירא עמיקתא לאיגרא רמה?
בעקבות הספר "אי התפוחים" מאת הילה ארוון

בכטין, חוקר ספרות רוסי, הנחיל לנו ואת המושג "כרונוטופ". המושג עוסק ביחסי זמן מקום ברומן. בהתרחשויות, ערכים ורגשות המגלמים
את אורח החיים המאפיינים תקופה, תקופה שעולה במהלך היצירה.
טיפוסים רווחים של כרונוטופ הם: הדרך, הטירה, הטרקלין או הסלון, בכל אחד מהם יכולה לבוא מערכת יחסים המייצגת את יחסי הפרט והחברה של אותם זמנים.

דומה כי הכרונוטופ בא לידי ביטוי עז ברומן של הילה ארוון "אי התפוחים" בו הושקע תחקיר היסטורי מעמיק. הרומן עוסק בלונדון של סוף המאה התשע עשרה,
המלכה ויקטוריה, מושלת בחסד עליון, לונדון ובריטניה בעיצומה של המהפכה התעשייתית, בעיצומה של תקופת הקולוניאליזם המביאה עושר רב לארץ זו, מעמד האצולה והעושר מקבל תאוצה, הנשפים והמשתאות נחוגים ביד רמה, הויסקי והשמפניה זורמים כמו נחל.
אך בצד העושר, נמצאים גם העניים. העוני מוחלט, כמעט ולא קיימים תנאים סוציאליים, העניים העובדים בעבודות דחק או בעבודות שירות עדיין נתונים לקשיי החיים ולחסדיהם של העשירים מהם. כך מתפתחת עבריינות, קבצנות ואנשים חסרי בית.
מג, המגיעה ממשפחה יהודית אורתודוכסית, נופלת, בשל צוק העתים, אל תחתית הרחוב הלונדוני, בפגישה פתאומית ובכמה הזדמנויות אחריה היא מתוודעת לאנתוני, בן למשפחת אליוט העשירה. בחור מלא ביטחון עצמי בן למשפחת עשירים.
לאחר תהליך קצר, בו היא כמעט נדרסת על ידי כרכרה, מסתבר שהיא קרובת משפחתו. כך היא מוצאת דרכה אל בית העשירים בו גדל אנתוני. בית יהודי מתבולל, שהקשר שלו עם המסורת היהודית קלוש ביותר.
המעבר מן הרחוב וקשיי הקיום אל הבית העשיר אינו פותר את בעיותיה, אלא להפך. יריבויות ועוינות גדולה מתפתחים, אנתוני ואדווינה החיים בחברה זו עוינים אותה ומתבטאים נגדה בזלזול. יחד עם זאת היא מוצאת בני ברית אצל קרוביה דארן ומייגן.
מג חשבה כי מלחמת הקיום פסקה, אך כאו היא מתחילה מחדש, פושטת ועוטה לבוש חדש.
מג ניחנת באופי חזק ובדרכה מכילה את העוינות הזו, יחד עם רגעי שבירה ובכי שלא חדלים לאורך העלילה.

"איזכור שמו של אנתוני אליוט העביר צמרמורת קרה בגבה של מג, אך היא לא נתנה לחששותיה להיראות"

מאידך, אנתוני משחק או מהתל בה, הוא עשוי להיות מגעיל, גס רוח ועוין, אך מאידך אוהד ותומך כשמדובר בענייני כבוד המשפחה או חינוכה של מג:

"זוהי חובתי להגן עלייך ועל שמנו כמשפחה" אמר ועזב את ידה"

יחד עם זאת מתוודעת מג לקודים הסמויים והגלויים הנהוגים בקרב בני העשירים, החל ממסיבות הריקודים והנשפים המפוארים ועד סדרי האכילה הקפדניים בסעודות.
קודים שנוצקו עם התפתחות מעמד האצולה בבריטניה, עליה לשנות את אורחותיה, אורחות נערה מן האיסט אנד:

"נערה מחונכת אינה מלקקת את האוכל מאצבעותיה בפומבי"

הסוף מפתיע, מלא תפניות. הספר נקרא בעניין רב מתחילתו עד סופו, נוטל את הקורא כבמטה קסם מן הכורסא אל הרחוב הלונדוני של המאה התשע עשרה, בו נעות כרכרות, רכבת תחתית כבר נוסעת תחת אדמתו. עשירים המטיילים בפארקים הרחבים, הגברים בכובעי צילינדר והגברות בשמלות אופנתיות
ואם הקורא יתאמץ ויביט טוב יראה ביניהם את מג החולפת- עוברת ומניעה את גלגלי העלילה קדימה וקדימה.

בבואנו לסקור את ספרות הפרוזה על יהדות ספרד, מיד נבחין בכמה מאפיינים. די הרבה גרסאות ספרותיות שיצאו לאור על דמותה של דונה גרציה מנדס. אולי בשל דמותה החזקה וה'מגדרית'. כמה גרסאות על האינקוויזיציה. משהו ברשעות הטוטלית של אנשיה מושך מבחינה גותית ספרותית. על הדורות שלאחר גירוש ספרד, על הנשים והאנשים שנשאו את המורשת כמעט ולא נכתבו ספרי רומאן.
מה קרה לאחר שכף רגלו של היהודי עזבה את אדמת ספרד? לאן נדד ואנה פנה? מה אכל ומה שתה? זאת ועוד, מה קרה בחצר היהודית ספרדית? יחסי השכנות, קשרי הנישואין, השירים והסיפורים שבעל פה שעברו מדור לדור. בנקודה זו בא ספרה של זהבה חן טוריאל “הנשים של טרואל” ועושה חסד עם הקורא. הוא מביא לפניו את המתרחש מאחורי כותלי הבית, מבעד הקלעים של הקורטיז’ו, החצר היהודית ספרדית, החצר בה כולם משפחה אחת גדולה בה נפגשים כולם סביב שאיבת המים, הכביסה האינסופית, קילוף השקדים או לחילופין מועדים ואירועים סביב מעגל השנה. כולם בה מתאחדים סביב המסורת בעל פה העוברת מדור לדור: קאנטאס די לה קאזה: שירים וסיפורים מן הבית המקשרים בין גולת ספרד לשאר הגלויות.

על פי רוב הייתה זו מורשת שעברה בידי נשות המשפחה מטרואל ואלברסין אל עבר באיון, רודוס, מילאס ולאחר מכן אל מעגל קיבוץ הגלויות הגדול של ימינו- מדינת ישראל. נשים כמו דונה שריתיקה המגורשת מספרד. דורתיאה מבאיון שבצרפת. אסתריקה מרודוס ואסתרייה ממילאס התורכית. יש עוד סימבולים שהן כחוט השני כמו הריבאקה, כלי מיתר עתיק שנדד מספרד, שעליו מנגנות הנשים את כיסופיהן בכל חלקי הרומן. בצד הרומנסה ‘את בית אבי בטרואל עזבתי’ שאותה מכירות הנשים היטב. בכל אחת מן התחנות הללו עומדת משפחת טוריאל ואלו הבאים עמה בקשרי חיתון. המחברת פורשת ומגלה לפנינו את סודותיהן, שאיפותיהן וחלומותיהן של הנשים המספרות את סיפורן. זאת בצד האירועים שסביב.

זהו אינו ספר הנושא בחובו קונפליקט מרכזי או רגעי מתח, אלא בנוי לחלקים, על פי תקופות. כמו היה מדובר בשלושה ארבעה חוטי סריגה, כל אחד בצבעו שלו הנשזרים לכדי סריג צבעוני ועדין, מלאכת הדורות של הנשים החזקות, נשות החיל של יהדות ספרד. את הסיפור חותמת המספרת המרכזית כשהיא מבקרת בספרד, במחוזות ילדותה ומוצאת חפץ שהיה קשור לאבות ואמהות המשפחה (עמ 230-232) הספר מצטרף למגמה מבורכת של מספר הולך וגדל של ספרי פרוזה העוסק ביהדות ספרד, בעיקר באנשים מן השורה, החשובים לצורך ביטוי התקופה, ביטוי הקהילה הספרדית, אלו שמספרים את סיפורם ויחד יוצרים מארג צבעוני:

1. מלכת היופי של ירושלים, שרית ישי לוי.
2. פיראטים שומרי מצוות, מקס בן שטרית.
3. כחותם על ליבך, הילה ארוון.


דב ליפשיץ

משוב על הספר "כחותם על ליבך"
נעמי שמר התייחסה פעם למשפטים "כיכר השוק ריקה" "ואין פוקד את הר הבית בעיר העתיקה" המופיעים בשירה "ירושלים של זהב" משפטים המתארים את תחושת הריקנות שבירושלים העתיקה. היא אמרה ש"עולם שאין בו יהודים הוא כוכב מת"
ספרה של הילה אראוון "כחותם על ליבך" עוסק ביהודי אנוס הנע ונד בארץ מתה, בספרד, ארץ שמאז הגירוש של שנת 1492 אין בה כבר חיים יהודים גלויים, ארץ שעבור היהודים הגלויים היא מתה, מוחרמת ומבחינת שליטי ספרד יהודי שיעז לחיות בגלוי על אדמתה הוא בן מוות.
ההקדמה לסיפור מתרחשת באותה ירושלים העתיקה שהזכרתי בתחילת דבריי, באחרית הדברים, באפילוג, זו ירושלים המתחילה להיבנות מבני דור גירוש ספרד ומכאן נעה העלילה כמה דורות אחורה:
ראובן דנינו, רופא, יהודי אנוס, מאבד את בני משפחתו בטרגדיה, הוא נע ונד ברחבי קסטיליה, במרחב שאין בו עוד חיים יהודים גלויים ומחליף זהויות על מנת לשרוד. לאחר מספר חודשים, בהם ניצל פעם אחת מגורל מר, הוא נקלע לבית אחוזת דה פאז, שם הוא עד למספר דראמות: איזבלה היפה והתככנית ההולכת ומתאהבת בו ואחותה חוספינה המקיימת סאגה של יחסים עם רודולפו האביר מחד ועם חיי המנזר הקתולי מאידך. ראובן נדרש להכרעות כואבות עד לסופו המפתיע והסוחף של הסיפור.
לאורך העלילה ניכר כי המחברת השקיעה זמן ועיון במקורות על מנת לא לסטות מן העובדות ההיסטוריות ולהתאים את העלילה לפיהן, במקרה שנדרש הסבר היא אף טרחה להפנות את הקורא להערת שוליים ולרשימת מקורות בסופו של הספר.
זאת ועוד, בכל הדמויות המרכזיות חלה תמורה במהלך העלילה, הן עוברות תהליך אישי שבסופו של דבר מציב אותן במקום אחר מזה שהיו בו בתחילתה, הן אינן דמויות פלקטיות אלא דמויות בשר ודם שמסייעות לקדם את העלילה ולהעביר את התחושות המתאימות. המחברת מגלה הבנה למניעיהן ומשרטטת את אופיין בכישרון רב. סערת הרגשות בה נתון כל אחד ואחד מן הדמויות מורגשת היטב.
ובכל אופן, מבחינה אישית חשתי כי יש לעתים תיאור יתר של חיי החברה הגבוהה הספרדית, זאת של סף ימי הביניים , לעתים על חשבון תיאור חיי האנוסים. אך הדבר לא פגם כהוא זה בהנאתי השלמה מן העלילה. ספר זה הולך ומצטרף למספר רומאנים שיצאו לאחרונה ואשר עוסקים בתולדות יהודי ספרד בעבר ובהווה, יש לברך על כך.

ספר מחשמל, לא יכולתי להניח אותו מהיד. פשוט מלא בתפניות ובמתח

שני הפכים, היא בחורה דתייה שמרנית ועדינה, הוא עבריין מקומי, מקסיקני. שניהם נפגשים בניו יורק ומפתחים סיפור אהבה שיודע מהפכים וירידות, מצבים מוקצנים של אלימות קשה, מין, ואהבה רכה. תולדה של השכונה הקשה בה נמצאים שניהם. סיפור אהבה בלתי אפשרי, תוך מרד במשפחה הדתית שלה (של הגיבורה לין) אותי עניין איזו מן משפחה היא, מאיזה סיווג דתי באה לין על מנת להבין את הרקע. לרגע, בייחוד לאחר הרגעים הקשים רציתי לצעוק לגיבורה שתעזוב את לוקאס, כי הוא לא טוב לה, לנפשה העדינה. לקראת הסוף רציתי להאמין שלוקאס הוא אחד מצאצאי האנוסים שהתגלגלו למקסיקו, על מנת שבכל זאת יהיה להם משהו מן המשותף. אך לא כך, האהבה היא עיוורת, אבל לפעמים אין די בה ובתשוקה המלווה אותה כדי להתניע רכב שנוסע בקמ"ש מלא עד חוף הזקנה. קורה והבדלים דקים ששני בני הזוג צוחקים עליהם לפני ההתמסדות הופכים לבקיעים ולעמקים. בכל אופן העלילה קולחת ומרתקת ואין בה רגע דל, על כך תודתי לסופרת

"אני אנריקו קוריאל ומשפחתי נדדנו לפורטוגל. אבי ידע שהיספניה מקוללת ואין לנו מה לחפש במדינה האדוקה שמלכה מטורפת מנהיגה אותה" (עמ' 201)
היום, לפני שישבתי לכתוב את הביקורת על הספר, קרה לי מקרה מעניין. במקום עבודתי אני נותן שירות ומזדמן לי להכיר אנשים שונים. נתתי שירות לאדם כהה עור ששמו גלבאו, יהודי דתי דובר פורטוגזית, עולה מברזיל. התפתחה בינינו שיחה קלה ובמהלכה סיפר שהוא מצאצאי האנוסים שברחו לברזיל מפחד האינקוויזיציה. לא עברו כמה דקות ונתתי שירות לנערה ששם משפחתה פילוסוף, כשהערתי לה שמדובר במשפחת רבנים היא השיבה שאכן, מוצא משפחתה מיוון, כהמשך למוצא רחוק יותר – גירוש ספרד.
הנה, תוך מספר דקות התוודעתי לשני צאצאים של משפחות שעזבו את חצי האי האיברי, מי למזרח הים התיכון ומי למערב- אל ברזיל. כתוצאה מאירועי אותו מפץ גדול: גירוש ספרד ופורטוגל שאותו מביא בן שטרית בספרו ועל הרקע שלו מתפתחת העלילה.
"פיראטים שומרי מצוות" הנו סיפור מסע המשלב בין ההווה של שנת 1977 לעבר של המאה החמש עשרה. סטודנט יהודי בן אמסטרדם בשם ליאון, עורך מסע שמתחיל לאחר שנועץ עם פראפסיכולוגית. בתחילת המסע, בטולדו, הוא פוגש את יסמין, סטודנטית מרוקאית מן העיר טטואן ומתאהב בה. שניהם מגלים מספר דברים מסקרנים על עברם, אבותיהם הקדומים ובעקבות גילוי זה הם עורכים מסע בו הם מגלים דברים מפתיעים על משפחותיהם ובעיקר על עצמם תוך שהם מסתייעים בחוקרים ובידידים. בחלקו השני, הפנימי של הספר, ישנו פלאש בק אל העבר, המחבר לוקח אותנו אל ספרד ופורטוגל של המאה החמש עשרה, היספניה ששליטיה ואבות הכנסייה שלה מכבידים את עולם על היהודים. זהו גם מסע אל שורשי משפחות פלצ'י, קוריאל ודה קאדיז ובחלקו האחרון נפגשים כולם.
סופה של המאה החמש עשרה, בייחוד שנת 1492 הינה סיפור מסע, מסע של מגורשי ספרד אל ארצות חדשות, מסעי תגליות אל העולם החדש ומסע פנימי – עצמי של קהילות האנוסים שבונות לעצמן זהות חדשה בצל האינקוויזיציה האכזרית שאינה בוחלת באמצעים על מנת לרדת לחייהם. המחבר משכיל לטוות את ספרו על פי מתכונת זו של מסע הגיבור, בו מתגבשת דמותו ומשתנה על פי החוויות שהוא עובר ועל פי תגליותיו. בצד סיפור ההווה ישנם מסעות עבר של אבות אבותיו אשר נעים בציר המוביל מספרד ששינתה את פניה אל עבר ארצות אחרות. וממיעוט נרדף לאנשים היודעים לנקום בספרד ובפורטוגל על הסבל שהנחילו לאבות אבותיהם – ומכאן תופעת הפיראטים היהודים בים הקריבי.
ברם, על אף שאהבתי מאוד את העלילה ישנם מספר דברי ביקורת: בצד מספר אי דיוקים היסטוריים קלים שנפלו בה, ישנם כמה דברים אנכרוניסטים שנכנסו בה, כמו למשל הגיבור בן המאה החמש עשרה היושב בויאדוליד ומהרהר על תורות המזרח ועל פילוסופיות בודהה או האלים שיווה ווישנו. כיצד בן ספרד שאין בידו כל מידע מהיר ועדכני ידע על תורות מזרח אלו?
שנית, ניכר כי השם "פיראטים שומרי מצוות" נוגע רק לחלקים המאוחרים של הספר ולא למכלול שלו. על פי דעתי היה אולי מתאים לקרוא לו "שלוש משפחות", כי זהו בעצם הנושא, סיפורן של שלושת המשפחות. אך ייתכן כי שמו הסופי של הספר נבחר בשל העניין הרב והסקרנות שהוא מעורר (גם פיראטים וגם שומרי מצוות...) אך באופן כללי, לאחר קריאת הספר המרתק ניתן לומר כי הסופר השכיל להעביר את הדמויות, העלילה והתקופה בצורה מעוררת סקרנות. ספרו מוסיף נדבך לספרות הפרוזה המעטה שנכתבה על נושא גירוש ספרד

הטוטאליות והמיוחדות של הודו דרך עיניו של אסיר בורח שחייו הקודמים מאוזכרים רק במעט בספר. הוא עובר במשך כמה שנים כל כך הרבה, נכלא, מתעשר, מתמכר לסמים, מגיע לאפגניסתן, גר בשכונת עוני, מתחבר עם המאפיה והכל בספר רחב יריעה המביא לנו את הודו האמיתית

בתחילה קצת היה קשה להיכנס אל תוך העלילה, אך לאחר שהתוודעתי לחייהם של ארבעת הגיבורים, לרקע שלהם ולמאבק חייהם נשביתי בקסמם ובקסם של המציאות הכה- טוטאלית של הספר הזה העוסק ביחיד המתמודד מול מערכת מתעמרת, במקרה ההיסטורי הזה, משטר החירום של אינדירה גנדהי בסוף שנות השבעים שבא לכאורה לחנך את הודו מחדש, אך רומס את האזרחים הקטנים עד עפר, הוא לא רואה אותם ממטר. הספר הנוקב וסופו הותירו בי חותם וחומר למחשבה