אז נתחיל מהסוף נעבור לאמצע ואז אולי נגיע להתחלה.
"נדידת הדיונות באפריקה" הוא הספר הישראלי שהכי נהניתי לקרא בשלוש השנים האחרונות, הרגשתי שרון דהן פשוט ישב וכתב את הספר הזה במיוחד בשבילי.
זהו ספר סיפורים קצרים, שכתובים כולם בשפה פשוטה ברורה ומלאה בחמלה גדולה, על העולם, על בני האדם שמתהלכים עליו ועל עצמנו.
חלק מהספורים הם סיפורי מסע, אני אוהב לצאת למסע, (אין צורך לאמר שבשלב זה של חיי המסע היחידי שאני יוצא אליו הוא מהכורסה אל המקרר ואולי גם חזרה כשאני בקטע של אקסטרים.)
למזלי רון יצא למסע במקומי, הוא יוצא למסעו עייף, ערום ונדכא, חסר כל, הוא יוצא לשוטט בהרים, בדרך לשום מקום, הוא יוצא אל העבר, אל החלום, אל הזיכרון.
הוא הולך "נצמד אל גדת הנהר והולך לאורכה, נגד שצף המים. המים מתקרבים ומתקרבים אליי כמו ילד קטן שרוצה לשחק ולא יודע איך". לא ברור היכן מתחילה המציאות ונגמר הדמיון במסע הארוך הזה, ככה זה כשיוצאים אל האמת, אל המקום הבלתי ידוע שנמצא מעבר למילים, ביד בוטחת בלי מילה אחת מיותרת, רן פשוט לוקח אותנו לשם.
חלק מהסיפורים הם סיפורי מלחמה, לבנון השניה, אני התגייסתי בסוף הראשונה, מה שאומר שאני זקן מרון בששת אלפים שנה בערך, אבל המלחמה היא אותה מלחמה והמוות הוא אותו מוות, והכפרים הם אותם כפרים ודבר לא משתנה מלבד החיים, מלבד המתים וחוסר הטעם והתוחלת של כל זה.
זוהי מלחמה שאיש אינו מבין איתה, איש אינו יודע איך הגענו אל הכפר ואיך נצא ממנו, כל מה שאנחנו יודעים זה שאנחנו רוצים לחזור הביתה, מהר, עכשיו אם אפשר. כי זה נראה שאנחנו הולכים להישאר פה לנצח. "קשה לראות את הסוף, בלתי אפשרי לעכל את העכשיו, בינתיים התקדמנו על הציר וניסינו לשמור על פרופיל נמוך, זה לא כל כך הלך. תהיתי, כשפינינו את הפצועים, מה היה יכול לקרות אם... אבל לא הגעתי לשום מסקנה." כי לא תמיד חוזרים, כי לא תמיד הביתה, כי לא תמיד אתה יודע מי אתה ולאן אתה רוצה לחזור.
וחלק מהסיפורים הם פשוט סיפורים של חמלה פשוטה, בתחילת הסיפור "סידורים (יגון)" (כנראה רומז ל "יגון" של צ'כוב) מציל הגיבור חתולה קטנה שמיללת מתחת לגינת הבניין, מי מאיתנו לא שמע פעם חתולה קטנה מיללת והמשיך ללכת לדרכו? אבל המספר שלנו מנסה להציל את החתולה, לא מפני שהוא גיבור, הוא לא גיבור, לא מפני שהוא מתכוון להציל את העולם, הוא יודע שהוא לא יציל את העולם וכנראה גם לא את עצמו, הוא עושה את זה כי פשוט זה הדבר הנכון לעשותו, שהרי כולנו יודעים מה המעשה הנכון לעשותו, אנחנו פשוט לא עושים אותו, רון דהן פשוט עושה אותו, לפחות בסיפורים.
שתי הערות קטנות, השפה של הספר פשוט נהדרת, עברית פשוטה, אמיתית, כמו שמדברים כמו שרואים, בלי חוכמות. מי שמבין מעט בבודהיזם, יצא נשכר, אמנם אפשר להבין את הספר גם בלעדיו, אבל ידע כזה יועיל לרדת לעומקם של חלק מהרעיונות.
תתעלמו מהציור הלא מזמין על העטיפה, תתעלמו מהשם (הוא יהיה ברור לכם אחרי שתקראו את הספר) ופשוט תקראו, הספר לא זכה ליותר מדי יחסי ציבור, וגם אני הגעתי אליו לגמרי במקרה, רון פרסם בפייסבוק שלו קטע נפלא מהסיפור המצויין "הסמוראי" שצד את עיני וניצן וויסמן המליץ לי על הספר בחום ואמרתי לעצמי יאללה חמישים שקל כולל משלוח, מה יש לי להפסיד?
גילוי נאות אני לא מכיר את רון דהן אישית, אבל הספר החדש שלי נמכר באינדיבוק האתר שרון דהן ייסד ורון אפילו טען בפיסוש שהספר שלי ראוי לקריאה (הצמדתי לו את התשע מילימטר לגולגולת ואמרתי לו, רון ידידי תכתוב מה שאתה רוצה על הספר שלי ...) אז נכון שאפשר לחשוב באנשים בעלי מוסר מפוקפק (בי) ובדרך כלל אפילו ראוי לעשות זאת, אבל ביקורת ספרים היא אחד מהנושאים הבודדים בהם אינני משקר .
אז תעשו לעצמכם טובה ותקראו, הספר נמכר באינדי בוק ובחנויות התל אביביות סיפור פשוט והמגדלור.

http://indiebook.co.il/shop/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%94-%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%93%D7%99%D7%92%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D/%D7%A0%D7%93%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%94%D7%93%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%90%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%94/