ביקורת ספרותית על נדידת הדיונות באפריקה מאת רון דהן
ספר מעולה

---

נדידת הדיונות באפריקה/ רון דהן
"יש טיפה. אין לה צבע. למרות שהיא כחולה, כל הצבעים מתממשים בה."
רכשתי את הספר בינואר, התחלתי לקרוא והנחתי. "אני זה לא בשביל סיפורים קצרים." חשבתי.
בשישי חזרתי אליו לכמה שעות והיום בלעתי את השאר.
רוצה להגיד – זה ספר שצריך לעכל והוא לא לכל אחד, אבל חשבתי שהוא גם לא בשבילי וסיימתי בוואוו אחד גדול.
האמביוולנטיות התחילה בגלל חוסר העקביות לכאורה והקפיצה בין סיפור לסיפור, בין נקודת המבט של המספר, הרגשתי שהמחבר משחק אתי לאורך כל הספר במחבואים, לוקח אותי לסיבוב ברכבת הרים, לרגע מטלטל בחוזקה ומקבלת זעזוע לא פשוט ורגע אחר כך אני רודפת אחריו בעיר או ביער או בים ומנסה להבין לאן הוא נעלם ומה הוא מנסה להגיד לי עכשיו. ואז הוא מופיע שוב במלוא העוצמה ולא מרחם. כישרון מטורף. מסע אל התודעה של המחבר שלפעמים צלולה וחדה כתער ובפעמים אחרות מערפלת חושים ומסווה בתוכה נפש של מחפש אמתי.
נפעמתי מהיצירתיות, מהייחודיות של הספר, מהכתיבה הסוחפת, מהיכולת לחבר אותי בעזרת סיפור קצר ולגרום לי לשכוח מעצמי לרגע וגם לשכוח שאני בתוך סיפור קצר ושלפני רגע הייתי בעולם דמיוני (או שלא) אחר לגמרי. צריך כישרון מופלא כדי להיות מסוגל לקפץ כך ממקום למקום (בזמן, באיכות, במהות) ועדיין לשמור על זרימה שכזאת.
רוצה להגיד תודה. זה היה שיעור מאלף בכתיבה יוצרת אמתית, וגם הצצה מסקרנת אל תוך התודעה שלך.
ספר מופלא ומומלץ בחום (אם זה לא הובן עד עכשיו) והציטוט שצרפתי בהתחלה מתוך הספר, מסכם לי אותו מצויין.

» ביקורות נוספות של אסנת
» ביקורות נוספות על נדידת הדיונות באפריקה