ביקורת ספרותית על גבריאל - ספר שני מאת ענבל אלמוזנינו
ספר טוב

---

אם ב"אנג'ל" היה לנו קוקטיל, כאן יש לנו תבשיל בקדירה, שמתבשל על להבה קטנה!

ב"אנג'ל" פגשנו את מזרקת המשאלות שברומא וכאן, אנחנו פוגשים את יפו שלנו, עם טיפות גשם.

הצבעים כאן אפורים בניגוד גמור לסצנה האיטלקית. יש כאן חמין מול פסטה שמתרככת במים רותחים לאחר מספר דקות. תחשבו על זה...

ב-5 לאוקטובר העצים הקדימו לנקות את עצמם מהעלים היבשים. האם גם גבריאל שלנו שבה לארץ לנקות את עצמה? ממה? ממי?

רק ב-21.6 היא הייתה עוד בניו-יורק, והתמודדה עם מערכות יחסים ואבטחת מידע, ואילו איטליה, ניראת בכלל כזיכרון ישן וחולף.

וידוי קטן: כשהבנתי שיש המשך לספר "אנג'ל" קצת חששתי. למה?

מניסיוני, ספרי ההמשך לא פעם מקלקלים את הטעם הטוב, שנותר מהחלק הראשון, ולכן אני חושבת, שלעיתים עדיף להשאירם, ללא המשך, ושהקורא ימשיך את העלילה בעצמו. למרבה הפלא, כאן כבר לאחר הפרקים הראשונים, הבנתי שהחשש שלי היה לחינם.

הכניסה לרומן בחלק הזה קצת יותר מעורפלת ומעורבלת, אבל לאחר כמה עמודים הכול מתבהר.

פה הבום הראשון מגיע בעמוד 38 ... wow. לא יאומן. הופתעתי ... אם אתם רוצים לדעת למה wow תאלצו לבצע זאת עצמאית.

ה-6 באוקטובר לא היה דומה ל-5 באוקטובר למה? כי נייתן אחיו של כריסטופר נחת בנווה צדק, בביתה השכור של גבריאל.

מדוע? מה פתאום הוא הגיע אליה? מעניין מה נייתן הציע לגבריאל...

אהבתי מאוד את השילוב ומאידך, את הניגוד של נופי איטליה מול יפו שלנו.

יפו והטמפרמנט הישראלי מתוארים יפה בספר על ידי נייתן (עמוד 66) "ישנו כאן עירוב מתמיד בין ישן לחדש. ניגוד בין צביון אותנטי לצביון אמריקני. מיקום כזה כמו נווה צדק, בו יש מרצפות ישנות ועצים מיוחדים שקיימים לבטח עשרות רבות של שנים, ומצד שני, במרכז תל-אביב ובצפונה המודרניזציה השולטת. גם אתם הישראליים מצד אחד חיוניים וחמים, ומנגד יש לכם הרבה מה ללמוד על תרבות ונימוסים, אני עוד מנסה להבין בעצמי מה יש בניגודיות הזאת שמושך אותי."

ההתחלה נעה על שני צירי זמן סמוכים אחד לשני, ככביש בעל שני נתיבים שבהמשך הדרך הם מתאחדים לנתיב אחד.

פה תמצאו דמויות נוספות, איטלקיות, כמו את אלנה ומתאו, ששניהם ביחד וכל אחד לחוד נוטעים בגבריאל כוח ועוצמה.

בחלק הזה שחולש על ישראל, נופי איטליה וניו-יורק, ניתנות תשובות לשאלות פתוחות ש"אנג'ל" איגד בתוכו.

מלבד מערכת היחסים המורכבת בין גבריאל וכריסטופר, האחים: נייתן, דניאל ואלכס מקבלים יותר ויותר שורות.

פה הרעלות יורדות, והעננים מפנים את עצמם לימים בהירים יותר... אין ספק שבכתיבה כאן, כבר ניתן לחוש את החום המלטף של קרני השמש.

כריסטופר מסיר את המסכה, ושחקנית נוספת נכנסת לבמה: תמי-האימא של גבריאל. יש לה חלק מכובד בהשתלשלות האירועים, והיא בדרכה שלה מחברת את כל הטלאים, ופותרת את המשבצות הריקות בתשבץ.

לדעתי, בגלגול הקודם ענבל אלמוזנינו הייתה חוקרת, בלשית או קרימינולוגית עם אהבה רבה למוסיקה. אין לי ספק שרק אנשים שעוסקים בתחומים הללו, יכולים לפתח כזה דמיון עשיר ופורה.

גם בחלק הזה מצאתי צירופי לשון, מטאפורות, ותיאורים מעולים עשירים ומשומנים. לעיתים הייתה לי הרגשה שאני עצמי משוטטת בנווה צדק, ניו-יורק ורומא. מקסים!

גבריאל כאן יותר בוגרת, שקולה, פחות קופצנית, יותר מהססת ואומרת את מה שיש על ליבה ללא כחל ושרק.

ענבל תופרת את הטלאים בין גבריאל וכריסטופר במכלב עדין, בכתיבה ייחודית, והכי חשוב היא מצליחה גם להיות אקרית נהדרת, ומפילה את חומת מגן אש לא רק מכריסטופר...את אותם אלמנטים של כתיבה מהודקת, שפה רוויה ועשירה, מצאתי גם כאן ואפילו, בתחכום רב יותר עם קורטוב של מתח קליל.

הסצנות הארוטיות ממש משניות ומהוות קמצוץ של תבלין וטוב שכך.

לא לחינם כתבתי בראשית סקירתי שהחלק הזה הוא תבשיל בקדירה... קחו בחשבון שהחלק הזה יותר איטי, ואף יותר ארוך בכמאה עמודים... כי לבשל תבשיל בקדרה צריך יותר זמן...אבל אבל... גם פה הדפים עוברים מצד לצד...

פס היצור של העריכה הלשונית והעיצוב ממשיכים ולא נטשו אותנו... שאפו!

מציעה לאוהבי הז'אנר, לא לוותר על החלק השני, במיוחד למי שקצת חושש מספרי המשך. לטעמי הוא אפילו עולה באיכותו על החלק הראשון.

במבט לאחור אני חושבת שזה אחד הספרים הטובים שקראתי בסוגה הזו לאחרונה.

רומנטיקנים! רוצו לקרוא למה אתם ממתינים?

חבל"ז.

תיהנו

לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על גבריאל - ספר שני