ביקורת ספרותית על עשרה חוקים פשוטים מאת איי. וי אולוקיטה
ספר טוב

---

ספר ביכורים קטן (156 עמודים) המכיל עשרה חוקים פשוטים.

תחילת הספר מלווה בהקדמה: בשנת 1985 עיתון הבוקר בישר על כך שנעמי איננה עוד. נעמי הייתה אהובתו של סעיד...בני עמו שהוא מכנה אותם נבלות: ערבים מוסלמים פגעו בה. הם רדפו אחריה כי לדעתם נעמי הייתה "יהודייה, מרגלת ציונית". הם רמסו את גופה וכבודה ללא רחם. אילו היה נוכח במקום אולי היה מונע את מותה, מאידך ואולי הוא עצמו היה מת באותו מעמד.

בסיכום ההקדמה סעיד בינו לבין עצמו: "אולי האלוהים הזה שלה בחר בי כדי שאוכל להמשיך לכתוב ולספר את סיפורה. אבל אני, מה אני יודע על אלוהים? לי יש הערכים שלי ולה יש האלוהים שלה, ואחד מהשניים נטה לי החסד, מי מהם-על כך לא תהיה לי תשובה." (עמוד 6)

רוב רובו של הסיפור מתרחש במצרים ומתחיל ב-1973 (מלחמת יום כיפורים).

בשנת 1973 סעיד יצא משכונת בוסתאן שבכפר אהרב לאלכסנדריה לנסות את מזלו כסופר.

בעיר הגדולה הוא שכר חדרון אצל ג'מילה, ומצא משרה בעיתון המקומי ככתב לענייני זוטות וחצאי אמיתות.

בתוך הבית מערכת היחסים בין השוכר למשכירה היו רשמיים, עד וכאשר ב-1976 סעיד נפל למשכב וקדח מחום. באותם ימים חייו הופקדו בידיה של ג'מילה כמטפלת. ג'מילה סעדה את סעיד, החליפה את הסדינים שהיו ספוגים מזיעה, האכילה והשקתה אותו כאם.

באחד הימים מקבל סעיד מכתב בו נמסר שהוריו נפטרו. סעיד לא הצליח לעמוד מול תחנוניה של ג'מילה שלא ישאיר אותה לבד, והחליט להמשיך להתגורר בביתה.

מכאן ואילך ולאחר שסעיד הבריא, ג'מילה המשיכה להכין עבורו מיני תבשילים והניחה אותם על סף דלתו. השגרה נמשכה עד ששמע מבעד לדלת: "אסתר, את עושה טעות מרה, אין לו מה שנחוץ לזה,"... "אליעזר, אינני יכולה עוד להתאפק, אני זקוקה לכך עד מאוד, והוא, הוא כל כך מזכיר לי אותם, את שניהם, בוודאי ישמח לעזור," (עמוד 14)

סקרנותו של סעיד שלחה אותו לברר מי האדם שעומד לפניו... "מי זה?" ..."זה אלעזר, הרב שלי," גמגמה ג'מילה, אך מיד אמרה בביטחון "אלעזר הוא המשפחה היחידה שנותרה לי מאז 73', אלעזר ואתה." (עמוד 14)

מכאן ואילך ג'מילה נחשפת זהותה.ג'מילה הייתה יהודיה ושמה אסתר. היא נישאה ליצחק ונותרה בביתה אלמנה ערירית ובודדה ללא בעלה ושלושת ילדיה.

נחמה ביתה הבכורה נישאה לבן עשירים. התאומים עשהאל ואברהם היו שונים מאוד באופיים וכל אחד פנה לכוון אחר. ואברהם המכונה אברי עלה לישראל בסוף שנת 1971, ולעומתו עשהאל התגייס עם ההמון למלחמה של שנת 1973.

תוך כדי הסיפור נחשף הקורא לקהילה היהודית באלכסנדריה, ומגולל לתוכה מערכות יחסים במשפחה ובקהילה היהודית במצרים, אהבה, בגידה, יחסים אסורים, רומנטיקה, סודות ומעט מתח.

הספר נע על פני שני צירי זמן ושני עמים: המצרי והישראלי כשהכותרת המתנוססת מעליהם היא: "המלחמה הארורה ההיא".

הספר הזה הוא על השפעתה של מלחמה, ואיך הסדק שנוצר במשפחתה של ג'ימילה, עטף לתוכו את סעיד שמספר לקורא את הסיפור.

בשלב מסוים ג'מילה נאלצת לסלק את סעיד מביתה, כאשר היא מגלה שסעיד התאהב בנעמי-ממזרה יהודייה. למרות כל אזהרותיה של ג'ימילה, סעיד נשבה בקסמיה של נעמי והלך לדרכו אך נשאר ברקע.

על הקשר של נעמי לסעיד אני רק אניח כאן ציטוט מעמוד 101 מדברי אלעזר לג'מילה: "הכול בחיים הוא בגדר מבחן, משחר בין טוב לרע, בין חושך לאור. כך גם הקשר בין סעיד לנעמי, ממש התערבות על חייו של אדם, עליי, כמו על איוב,".... לא לחינם הוזכר כאן "איוב" הדמות המקראית המוכרת לכולנו...

שם הספר הזכיר לי את עשרת הדברות, אי אפשר שלא, וככל שאני חושבת על כך יש עשרה פרקים אבל אין עשרת הדברות... כשתקראו תבינו...

הערה: בעמוד 125 ג'מילה כתבה מכתב לסעיד ובו היא כותבת: "סעיד היקר, התרגשתי אתמול קבלתי את מכתבך. יודעת אני כי בוודאי הסתכנת בהעברתו אלי, אך הסר דאגה מלבך, הנה כבר כולם כאן מדברים כי בזכות השלום של סאדאת "המנוח" הולכים ומבשילים התנאים ועוד מעט, ממש רק עוד קצת, אוכל לבוא לבקר את בנותיי שעזבתי ואף להשיבן עמי אל ביתי בחיפה."

המכתב נכתב ב-23 במאי 1979...הרי הנשיא סאדאת נרצח ע"י הג'האד המצרי ב-6.10.1981, בעת שצפה במצעד השנתי,שציין לכאורה את הניצחון של המצרים במלחמת יום כפור. לכן צמד המילים "סאדאת המנוח" במועד כתיבת המכתב, הינן טעות, ומומלץ לבצע תיקון במהדורה המודפסת העתידית.

בשורה התחתונה: ספר קטן עם עלילה נוגעת, כתיבה רהוטה ומשובחת.

מומלץ.

לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על עשרה חוקים פשוטים