נכון שהתלוננו לכם על הספר?
אנשים-יקרים-שכותבים-ביקורות-שנאה-לכעורים, אין לכן דיבור איתי!

חברות שלי התלוננו גם, שהעלילה לא מתקדמת... הכתיבה מרגיזה... אבל אני ממש לא מבינה למה.

זה ספר מצוין ולא מאכזב כלל, כמו שאר הספרים בהוצאת "גרף צעיר".
הכותב עשה משהו מדהים שלא קורה הרבה בספרים שקראתי ולא רק שינה את הדמות ואת נקודת המבט שלה אלא גם את נקודת המבט שלי.
אולי זה יישמע לכם שטחי, אבל בהתחלה חשבתי שטלי באמת צריכה לעבור את הניתוח, גם אחרי ששי ברחה לסמוק (ולא, זה לא ספוילר, זה כתוב בתקציר וזה לא העניין בספר אז תתמודדו) - מושבת המורדים - כי בכל זאת, היא יכלה להניח להם לנפשם ולחיות לה בכיף עם החבר הכי טוב שלה.
אבל בכל זאת, אחרי שהיא חצתה את גבולות המקומות המוכרים לה והגיעה לסמוק, נחשפים הקוראים גם לחסרונות של היותך יפיוף והיתרונות של היותך כעור (נכון, תרגום צולע, אבל מה לעשות - כמו ש"החוק נוקשה אבל זהו החוק" של בני הנפילים, הנה לכם משפט - "התרגום מעפן אבל זהו התרגום". מיועד גם למי שקורא אוקסה פולוק.) וחושף את הסוד האפל של הנטל שבא עם ההתייפייפות, שנסיבות מיוחדות (השלטונות, סוג של) הסתירו מפניהם.

חוץ מהיותו מותח, סוחף ו.....ש מ י י מ י, הספר גם עוסק בדילמה: האם עדיף ליהנות מחוסר הידיעה, או שמא להתמודד עם האמת?
וגם הוא עוסק בתפישת העולם שלנו ובהשפעה של החברה על נקודת מבטנו – האם להיות אחרים משמע להיות... כעורים? האם אי שלמות היא דבר רע?

אני אענה לכם על שאלה שכנראה תעסיק אתכם במהלך הקריאה – כן, זאת סדרה ולא ספר יחיד.
ואני מחכה בקוצר רוח לספר ההמשך.

ספר מדהים!
אולי אני לא אובייקטיבית ממש - סבתא של אבא שלי תירגמה לראשונה רבים מספריו של אריך קסטנר ותרגמה גם את "הכיתה המעופפת" -
וכן, אני ממש אוהבת לציין את העובדה הזאת בפני אנשים -
אבל מדובר בספר מקסים וסוחף כמו שאר רבי המכר פרי עטו של אריך קסטנר.

יששששש אני הראשונה שכותבת על הספר הזה ביקורת! איזו התרגשות.......
אז ככה:
זה ספר אחר מאוד. הוא לא ספר סיפורת, שירה, מתכונים או כל סוג ספר אחר שבוודאי מוכר לכם.
הוא יותר דומה לספר מגדיר צמחים או מילון כיס לצמחים אבל הוא גם ממש לא.
הכרך הזה נלווה לשתי הסדרות של עלילות ספיידרוויק - "עלילות ספיידרוויק" על האחים מאלורי, ג'ארד וסיימון, המונה חמישה ספרים וסדרת הבת הנקראת "בעקבות עלילות ספיידרוויק" על האחים (החורגים) ניק ולורי, המונה שלושה ספרים.
הוא מגדיר את כל היצורים העל טבעיים שבספרים (חוץ מאת צפרציפלון - תקראו בעקבות עלילות ספיידרוויק ותבינו...).
עכשיו, מה יפה בו?
חוץ מזה שהוא אביזר חובה אם אתם מתכננים להתחפש לאחת הדמויות מהספרים (לא להעתיק!!! רעיון שלי,), הוא אכן שימושי - גם אם היצורים המתוארים בין הדפים שלו - הלכאורה מתפוררים שמתיימרים להיות דפי ספר ישן כמו בספרי ספיידרוויק העלילתיים - בדיוניים.
די בקלות אפשר להתחיל לקרוא אותו ולשקוע בו. הוא מתעד את חוויותיו של ארתור ספיידרוויק ואת כל היצורים שפגש במסעותיו. היפה הוא שאתם יכולים לחשוב בעצמיכם על סיפורים ולדמיין שאתם חיים בעולם המופלא של היצורים הקסומים, המכיל בחובו קסם אך גם סכנה: מתכון נהדר ופשוט להכנה - עזבו אתכם ממתכונים, מדובר במוצר של JUST ADD WATER - לפאנפיקים ופשוט להפלגות ארוכות לעולמם או מסע על כנפי (הפיה של) הדמיון.
הושקעה המון מחשבה ו... טוב, השקעה בהפיכת הספר למציאותי ככל האפשר. אפילו יש בו מכתב שארתור לכאורה כתב להולי בלאק ולטוני דיטרליצי (מחברי ספרי ספיידרוויק) המפציר בהם לפרסם את המדריך השימושי כדי לאפשר לאנשים נוספים להתגונן מפני היצורים הקסומים ולהזמין את קוראיו לחקור את העולם המופלא בשלמותו, ללא הסוואות והסתתרות מצד היצורים הקסומים שלוקחים בו חלק. יש בו גם טקסטים, ציורים ומיתוסים ממקורות שונים כדי לקשר את היצורים לעולם שלנו ולחזק את הספר - כגון כתבות שונות (למשל בערך על הפיתון הענק) או איורים מועתקים על יצורים מיתולוגיים (לדוגמה בתיאור של המנטיקור).
היפה ביותר הוא שהספר מציאותי באופן שגורם לי לרצות באופן נואש להשתתף בו וחלק מסוים בי ממש משתוקק שכל מה שמתואר בו יהיה מציאותי.
תמיד רציתי ללטף בובלין.
אז זה הכל, פחות או יותר. זה לא סתם ספר נלווה לסדרה שלא מוסיף תמיד לקרוא (למשל, הספרים שרולינג דחפה לסדרה על ספרי הלימוד ועל מעשיות בידל הפייטן) אלא שזה ה-ספר. התנ"ך של ספיידרוויק ואני ממליצה לכם לקרוא אותו.
נ"ב: שיהיה ברור, אין לי ש ו ם ד ב ר נגד רולינג ובטח שלא נגד ספרי הארי פוטר שאני ממש ממש ממש ממש ממש ממש אוהבת, אלא פשוט אין לי סבלנות לקרוא אותם (את בידל הפייטן וכל אלה, לא חס וחלילה את שבעת ספרי הסדרה שקראתי מלא פעמים) וטיפה מרגיז אותי שהיא השקיעה בהם זמן במקום לכתוב כבר את ההמשך להארי פוטר שצריך כבר לצאת!!!
וזהו. :)

ספר מצוין. כל מילה מיותרת.
אבל מעצם מהותי חפרנית אני אוסיף כמה מילים מיותרות שבא לי:
"בשורות טובות" הוא אחד הספרים האהובים עליי. קניתי אותו בכנס הראשון שהייתי בו - כנס "אייקון" למד"ב ולפנטזיה בסוכות בתל אביב ואני מברכת את היום ההוא בכל רגע אפשרי.
הספר מלא בהומור וקריצות לקוראים. ניל גיימן וטרי פראצ'ט מאחדים כוחות כדי להוציא את ספר המופת הזה.
אצלי יש שני סוגים קיצוניים של ספרים - ספרים שעושים לי כאב בטן מבחילה או ספרים שעושים לי כאב בטן מצחוק.
אתם יכולים בוודאי לנחש לפי ש ב י ע ו ת הרצון שהבעתי עד עכשיו (הבנתם?? שובע, כמו בחילה או כאב בטן??? ;) אוקיי, הבנתי, הרגתי את הבדיחה.....) שהספר הזה משתייך מבחינתי לסוג השני. :)

ישששששש אני בין הראשונים שכותבים ביקורת על הספר המדהים הזה!
אוקיי, אז ככה:
אן התבגרה, אבל עוד לא נפרדה בכלל מהרוח הילדותית והאהובה.
הספר טיפה מזכיר את אחת מהרפתקאותיה בספר השלישי - "אן שרלי - הנערה מן האי" - בו היא הגיעה עם חברותיה הנאמנות לקולג' רדמונד והתחילה להתגורר בבית פאטי.
הם דומים מהבחינה הזאת שאן מגיעה למקום חדש ולבית חדש (אז בית פאטי, עכשיו הבית החדש שלה ליד הים) עם בן\בת לוויה היקרים לליבה (אז פריסיליה, עכשיו גילברט) לחוויה חדשה שציפתה לה זמן רב (אז לימודים בקולג', כעת חיי נישואין במקום חדש) ועזבה את אבונלי לטובת פרק חדש בחייה (טוב, אין צורך לפרט פה, נכון?)
ואל דאגה, רוח השטות לא יצאה לרגע מהסיפורים. בספר הבא מתוארים חיי ילדיהם העתידיים של אן ושל גילברט (שדומים להוריהם - בעיקר לאימם - באופן בולט מאוד, למזלם שלנו, הקוראים, שמתגעגעים לשדה הג'ינג'ית מאבונלי שאהבנו לאהוב) החווים מחדש את הלקחים שלמדה אן בדרך הקשה בדרכם שלהם.

אוקיי, נראה לי טיפה מיותר להתחיל לחפור לכם על העלילה ו\או על סיבות לקרוא אותו. אני לא ממש בקטע, ובטח כבר חפרו לכם על זה מספיק.
אני רק אגיד לכם שתתעלמו ממה שאחרים (חוץ ממני, חיחיחי :) ) אומרים לכם על הספר, לטוב או לרע, ותקראו אותו בעצמכם ותשפטו אתם.
נו, יאללה, טוסו לספריה!
לא, בעצם לא.
לכו תקנו אותו. עדיף. אני קראתי אותו מעל 8 פעמים והוא עדיין מרתק אותי בכל פעם מחדש, אז עדיף שיהיה לכם עותק משלכם.
היי, מקסימום לא תאהבו ממש אז תתנו אותו לי! העותק שלי כבר ממש מרופט מכל הפעמים שקראתי אותו, אני אשמח לאחד חדש :)
ועוד משהו אחרון (מבטיחה), לא כולם טורחים לבדוק, אבל כן - יש לו ספרי המשך. א ר ב ע ה ספרים נוספים.
השני הכי אהוב עליי הוא הרביעי, "בית החלומות של אן". שוב - תקראו!!!!!!
וזהו, לבינתיים. :)

ספר מצוין! מאוד אהבתי.
וזה שהעלילה דווקא לא נשארת באותו המקום ומתפתלת לפה ולשם מעלה את רמת העניין בעיני והספר פשוט לעולה.
אם אהבתם אותו או אם אתם בקטע של ספרים כאלה, כדאי לכם לקרוא גם את "שלומצי כותבת יומן" ו"ציר הדובדבנים" - שני ספרי נוער ישראליים נוספים שאני ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש אוהבת.
ואם כל ה"ממש"ים שהשקעתי לא מספיקים כדי לשכנע אתכם - בכל זאת תקראו, לא נורא.

ספר מעולה. אני מטורפת עליו.
הוא חלק ממשהו שאני מכנה "השילוש" - שלושה ספרי נוער ישראליים שאני ממש אוהבת (בלשון המועטה).
(הספרים האחרים הם, דרך אגב, "שלומצי כותבת יומן" ו"מבחן קבלה".)
אז תקראו.
סביר להניח שלא תתאכזבו.

ספר מעולה. לא מאכזב בכלל!
מי שקרא את שלומצי כותבת יומן - חובה קריאה.
מי שלא - טוסו לקרוא, ואז תכינו לי שוקו, ואז תביאו לי את ארטמיס פאול 4 שאני מחפשת כבר איזה 80 שנה ואז תחזרו לפה.
יופי.
*****אזהרת ספוילר*****
אז ראיתי פה ביקורות שליליות על זה שזה "לא חינוכי" כי היא "מאוהבת במורה שלה" ושזה "מגעיל" וכן, גם לדעתי זה טיפה דוחה כי אני לא ממש רואה מה היא מוצאת בו אבל לדעתכם, אם מישהי תקרא את הספר זה ישנה אם היא קראה אותו או לא אם היא מפתחת רגשות כלפי המורה שלה?
לא. התשובה היא שלא ממש.
זה לא יגרום לה לעשות משהו בנוגע לזה, גם אם שלומצי ועמוס היו זוג לתקופה מסוימת.
דווקא הספר הוא דוגמה מצוינת כי בסוף זה לא הלך ביניהם בגלל פעם הגילאים העצום ביניהם.
ואני גם חייבת לומר שתפסיקו להתלונן על "זה קיטשי", "זה משעמם" ותפסיקו לנתח יותר מדי את הספר ופשוט תהנו ממנו. כי הוא טוב. באמת.
מה שכן, הייתי רוצה לקרוא ספר המשך ולראות איך זה יתפתח בינה לבין אלעד. הם נראים כמו זוג ממש חמוד, והיא סופסוף יוצאת עם מישהו שלא מבוגר ממנה (ודווקא צעיר ממנה בשנה!) אבל לא הצלחתי ממש להבין מה היא מרגישה כלפיו.
אז זהו. סיימתי להשתפך. פשוט תקנו את הספר, כי תאמינו לי – רוב הסיכויים שתרצו לקרוא אותו שוב SOON OR LATE.