מכיל ספויילרים לספרים הרביעי והחמישי, הקריאה על אחריותכם בלבד

יאי! אני הראשונה שכותבת ביקורת על הספר הזה!
שנתחיל?

תיכון לילה זו סדרה... מעניינת.
זו לא סדרה רעה בכלל, ממש לא, אבל זה תמיד מרגיש כאילו חסר שם משהו. לא יודעת מה.

בהתחלה קיבלתי את הספר השני לאיזה חג. אני כבר לא זוכרת איזה, הכל כבר מתערבב לי בראש אחרי שנים שבהן המתנות היחידות שאני מקבלת לחגים הן ספרים או כסף (שאני קונה בו ספרים, כמובן!), ולמרות שסבתא שלי התבלבלה והביאה לי את הספר השני קודם, התחלתי לקרוא אותו מיד.
(גם את פרסי ג'קסון התחלתי מהספר השני וזה היה בסדר גמור, אז מה כבר יכל לקרות?)

אז ישבתי בערך שעה על הספה בבית של סבא וסבתא שלי, התעלמתי מהילדים הקטנים הצווחנים והמציקים שרצו והפריעו לי לקרוא וסיימתי את הספר. כבר אז הרגשתי שמשהו חסר. קראתי את כל הספר בציפייה שפתאום תהיה איזה מפלצת, מכשף, יצור קסום, רובוט, אפילו חייזר (למרות שאני לא אוהבת מדע בדיוני, חוץ מאת הגל החמישי. אבל זו ביקורת אחרת) כמו שדוחפים עכשיו לכל ספר מיועד לבני נוער שאחר כך הופכים אותו לסרט שאפילו לא מתקרב לעלילה של הספר.
סורי, אני עדיין מצולקת מפרסי ג'קסון, עיר של עצמות, מורדים, המעניק... להמשיך?

בקיצור, המשכתי לקרוא את שאר הספרים, והמשכתי לקוות שמשהו קסום יקרה.
אבל טעיתי.

אלי שרידן היא ילדה רגילה, שפעם היתה מגניבה וצבעה את השיער ונעלה ד"ר מרטינז וריססה גרפיטי במשרד של המנהל ועכשיו היא הפכה למרגלת-אשת עסקים-אשת חברה-יורשת-מגוון תארים מפונפנים שמעצבנים אותי.
מה קרה לך, אלי?!

את הספר החמישי ביקשתי לקראת טיסה של משלחת מאורגנת מהבי"ס שלי לוינה (זה סיפור ארוך, אבל בעיקרון טסתי כחלק מהרכב קטן וניגנו בכמה מקומות וטיילנו בוינה והיה נחמד), ולשמחתי הוא יצא ממש לפני הטיסה, אז קיבלתי אותו ביחד עם "נפץ אותי".
בנתב"ג קניתי עוד שני ספרים כי זאת אני. ואני צפויה.
ואז קראתי את הספר בערבים, כשחזרנו לחדרים, ואם לסכם את ההתרשמות שלי במילה אחת - התאכזבתי.

העלילה נבנתה בצורה כל כך טובה, התחילה עם תפניות קטנות ועברה להפתעות בלתי צפויות לקורא התמים (=אני שאף פעם לא צופה תפניות בעלילה מראש), כמו המוות של לוסינדה והחטיפה של קרטר.
ואני חייבת להודות, אני לא בטוחה שהייתי ממשיכה לקרוא אם הספר הקוד לא היה נגמר בנקודה כזו.
אבל הסיום של הספר הזה.
הסיום(!!!!)
זו היתה האכזבה הכי גדולה שלי.
הרגשתי כאילו טיפסתי על הר, וכשהגעתי לקצה לא היה שם כלום.
אם חווית הקריאה שלי היתה מצוירת בגרף, הגרף היה עולה בשיפוע, עולה, עולה... ואז יורד בקו ישר למטה בבת אחת. (ניסיתי להדגים פה עם מקפים וקווים אבל זה לא עבד. מחשבים זה לא התחום החזק שלי)

וזה פשוט ביאס אותי. ציפיתי לסוף מרגש, והוא היה... רגיל.
נורמלי.
והכל היה טוב.
וכן, גם הסוף של הארי פוטר היה קצת מבאס, אבל לפחות שם הקרב האחרון היה יותר מרגש...
ומה היה פה?
עימות קטן, הרבה טלפונים, אנשים זקנים, ארגונים בינלאומיים ששולטים על העולם (ואני באופן כללי לא אהבתי כל כך את הרעיון הזה... הוא טיפה אנוכי ומאוד לא הוגן, אבל נחוץ לעלילה של הספר אז החלקתי את זה) ואז הסיפור פשוט מסתיים?
אולי לא הבנתי אותו נכון?

אני לא יודעת למה חשבתי שהסוף יהיה שונה, ולמען האמת לא בדיוק חשבתי על סוף יותר מתאים.
אז אולי תקראו לי צבועה שכתבתי את הביקורת הזאת.
קודם כל, לכו על זה. זו הדעה שלכם! תשמיעו אותה! אני השמעתי פה את הדעה שלי.
ודבר שני,
הסוף כבר נכתב, ואי אפשר לשנות אותו.
וזה
סופמשחק.

זה לא ספר מושלם, אבל העלילה של הסדרה באופן כללי מעניינת, אבל אני מניחה שאין טעם לספר עליה אם כבר הגעתם לפה, כי אתם בטח קראתם כבר לפחות ספר אחד. אז אני רק אגיד שהעלילה היתה נהדרת, אהבתי במיוחד את הזוג החדש שהופיע בו, את האופן שבו לאט לאט אלי חוזרת לבטוח באנשים, למרות שהסיום היה קצת מפתיע ומאכזב, והרגיש כאילו משהו בו לא גמור.
אבל
אני צריכה לחזור לעשות שיעורים ולהתאמן בנגינה כי אין לי חיים
אז ביי^-^

אוקיי אז איפה להתחיל? אולי מהעובדה שאת כל הסדרה קראתי בשלושה ימים? או אולי מזה שמצאת את עצמי ב4 בבוקר יושבת וקוראת את הספר הזה.
הסדרה פשוטט מדהימה ונכתבה לבני נוער הסיום של הספר הקודם השאיר אותי במתח עד כמעט הסוף של הספר הזה.
בהתחלה גם אני כמו הרוב חשי שזה ספר מדע בידיוני שזה פחות הסטייל שלי אבל חברה שלי אמרה לי לקרוא ונתנה לי את הספר הראשון ופשוט התאהבתי(אחרי שלוש שעות אני מוצאת את עצמי קונה את כל הסדרה).
הספר החמישי היה פשוט מרתק לא הצלחתי להוריד אותו אפילו לא ידעתי מה הולך לקרות מי ינצח? יחזירו את קרטר? מה יקרה בין אלי לסילבן? תיכון ליה זה ספר שגורם לך לחשוב עליו גם מעבר הוא פשוט גורם לך לשאול שאלות לחשו גם מעבר, אלי היא דמות שלדעתי כל אחד יכול להתחבר אליה היא הגיעה למקום שונה מקום חדש שחייב אותה להשתנות, בדיוק כמו של נער ונערה רוצים להרגיש חלק מהחברה גם היא רצתה להיות כמו כולם אז היא השתנתה
הדברים היחידים שאכזבו אותי סדרה זה העובדה שהספר הראשון מאוד הזכיר לי את נפילה והעובדה שבכל הספר הסופרט מתארת הכל לפרטי פרטים בקטע הכי חשוב שבו אלי סוף סוף בוחרת, היא העריה בפחות משורה היא מתעוררת, רואה את קרטר במיטה הם מדברים והפ באים לקחת אותם אני לא הבנתי שהם שכבו עד שהיא בעצם סיפרה לקייטי על זה.

אויי סי ג'יי, האם אי פעם תפסיקי להפנט אותי?
אני התאהבתי בכתיבתך ובספרייך.
הספר הזה היה מהפנט.
אך בכל זאת-אותי היא איכזבה.
סילבן היה אהוביייי,
וזה באמת לא פייר שהיא לא התחשבה בבנות שכן מתות עליו ומאוהבות בו בטירוףףףף.
אין לי מה להגיד,
סילבן היה מקור קריאתי בסר זה, הוא היה הסיבה שנגעתי בספר.
אני עד עכשיו קוראת את הספר הראשון ונזכרת בצרפתי החמוד שלי..
אין לי כ''כ מה להגיד..
כשאתם בעד מישהו ולוקחים אותו מכן, אין לכן מה להגיב במיוחד.
סי ג'יי איכזבה אותי. וזהו.
אבל חוץ מזה-הספר ממש מעולה..
רק...
סילבנונייייייייייייי

אחת מסדרות הספרים שאני הכי אוהבת זו תיכון לילה.
את הביקורת הזו אני כותבת באיחור די גדול (סיימתי את הספר לפני חצי שנה) אבל רק לא ממזמן התחלתי לכתוב כאן ביקורות והחלטתי שחשוב לכתוב גם על הסדרה והספר הזה משהו.

ספוילרים קטנים
את הספר הראשון של תיכון לילה קראתי ממש ממזמן וכך גם את השאר,כך שכשיצא הספר החמישי רצתי לקנות אותו. בהתלהבות גדולה מאוד התחלתי לקרוא אותו- והוא ממש לא אכזב.
כמו בשאר הספרים של הסדרה גם בספר הזה היה מתח ורגש,למרות שקצת ביאס שרוב הספר היה בלי קרטר.
כיף לקרוא את הספר ולהתחבר לדמויות, הן אנושיות והספר עצמו ללא כל פנטזיה מה שהופך אותו לבוגר יותר.
סי ג'יי דוהרטי דואגת לשמור על עלילה מציאותית בכל הסדרה- כמו המקרה שבו סילבן כמעט אנס את אלי(אם כבר מדברים על זה, איך לעזאזל היא סלחה לו ועוד הפכה להיות חברה שלו?) וזה שקרטר כל כך אימפולסיבי וכך גם אלי, זה כיף לקרוא על דמויות שאינן מושלמות ובאיזשהו אופן להזדהות איתן.
הסיפור עם רייצל הפתיע אותי ברמות!! אבל הוא רק פיאר את הסיפור כשאלי גילתה על כך והראתה מזה חברות הכי טובות באמת.
את איזבל אהבתי כל כך, אישה עוצמתית שלא מוותרת, ותמיד לטובת אלי, למרות הבעיות שהיא הייתה עושה לה.
מה שהכי אהבתי, שזה דבר שקורה מהספר השלישי, שתמיד אלי דואגת לזכור את גו', כל דבר היא עושה למענה ולזכרה וזה ריגש אותי מאוד. המוות של גו' ביאס ברמות ובכיתי מלא, אז אופן 'ההנצחה' של אלי למענה מעודד קצת.
הסוף יפה בהתחשב בעובדה שזה ספר אחרון. רוב הקצוות נסגרו והוא לא נגמר באופן טרגי ומעצבן.
(ומי ששם לב, כמו בחלק מהספרים הקודמים גם כאן הספר מסתיים במילה 'תמיד' כשקרטר ואלי מדברים, ממש אהבתי)
בקיצור,
הספר השני הוא הכי מרגש, הספר הרביעי הכי מותח והחמישי הוא כמו סגירת מעגל.
ממליצה מאוד על הסדרה.

תיכון לילה...כל הסדרה הזאת מרתקת.
אלי הזאת מתוקה וחכמה .
הספר האחרון בסדרה מאוד מעניין,לא הצלחתי להפסיק לקרוא, רציתי כל הזמן לדעת מה כבר יקרה והאם קרטר יחזור או לא ..
הספר לא כך צפוי וזה מעולה, הוא מותח וסוחף.
עצוב לי שזה הסתיים,אבל העיקר שזה נגמר בטוב, ונתניאל אולי יעזוב אותם סוף סוף בשקט ? ,מרגיש לי כאילו יש צורך להמשיך בסיפור ולהביא עוד קונפליקטים ודילמות שיהיה מעניין כי לא רציתי להפרד מהסיפור ומהדמויות האוהבות שלי כמו אלי ,קרטר ,ניקול ורייצ'ל . אני שמחה שאלי בחרה בקרטר כי הוא מיוחד מתוק עדין ומתאים בשביל לה.

ספר מהמם! ספר שפשוט שווה קריאה, יש ספרים בסדרה יותר טובים כמו השניים הראשונים והחמישי, הספר השלישי והרביעי קצת פחות טובים. אבל עדיין לקרוא אותם זה פשוט נותן תחושה נהדרת, אתה נכנס לתוך הסיפור ונותנים לך תחושה שאתה עצמך הדמות הראשית.
פשוט חייב לקרוא!

אני מאוד אוהבת את הסידרה תיכון לילה אבל הספר החמישי טיפה מאכזב..
*****יש ספוילרים!!!
כאילו אני מבינה שכולם מרגישים את ההפסד אבל לפתוח אירגון חדש ?!?!?!?!?!?!
מה עובר עלייכם ....
ויש מלא חורים ....
זה לא יכול להיגמר ככה !!!

תיכון לילה 5: סופמשחק

האם נגזר עליה לאבד את כל מה שהיא אוהבת?

שבורים, אך עדיין לא מובסים, נאספים המורדים באקדמיית קימריה. הם איבדו את המנהיגה שלהם וקרטר וסט נחטף.

נתניאל כבר יכול לטעום את הניצחון.

אבל אלי שרידן וחבריה עדיין לא מוכנים להרים ידיים. קודם כול הם חייבים להחזיר את קרטר ואז הם צריכים לתכנן תוכנית שתגרום לנתניאל לשלם על מעשיו. בקרב הסופי והאחרון צריכים שני הצדדים לגייס את כל כישוריהם, ערמומיותם ודבקותם במטרה כדי לנצח, אלא שאלי כבר למדה שלא תמיד הטובים הם אלו שמנצחים. האם גם הפעם תצטרך להקריב את היקר לה מכול?

המשחק מתקרב לסופו כמו פצצה מתקתקת: מסעיר, מסוכן, מרגש ומותח, בספר החמישי והאחרון בסדרה האהובה "תיכון לילה".

סוף סוף סיימתי את הסדרה הזאת.
אוקי, קודם כל ממש אהבתי את כל הספרים בסדרה אבל אולי את הספר הזה טיפה פחות...
אני חושבת שהיו ספרים יותר טובים מהספר הזה בסדרה. לדוגמא: בספר השני ממש נהנתי מכל רגע בקריאה וגם בשלישי, הראשון היה בסדר וברביעי לא הרגשתי שקורה משהו מיוחד או מותח חוץ מהסוף.
אז הספר הזה לא היה הכי טוב מבחינתי אבל היה נחמד לקרוא ולהבין איך הסדרה נגמרת.
אז כן, ספר בסדר.

מכיל ספוילרים!
טוב, אני אישית מתה על הסדרה תיכון לילה. זו סדרה מהממת! אין ספר בסדרה הזו שלא אהבתי.
הספר האחרון הוא ספר מעולה. הייתי מרותקת כשקראתי אותו ונהניתי מכל רגע. רוב הספר אלי ניסתה להציל את קרטר מנתניאל, ולמרות שזה נשמע משעמם - זה ממש לא. הספר הזה באמת מרתק.
אבל בכל זאת, בכל ספר יש דברים שלא מוצאים חן בעינינו... :) אני לא אהבתי שרוב הספר קרטר היה בניתוק מוחלט מאלי. בסוף הספר הרביעי הם חזרו להיות ביחד, ועכשיו הוא פתאום נחטף והם רחוקים זה מזה! אין דבר יותר מבאס מזה. רציתי שהם כבר יהיו ביחד, שהם יהיו זוג מאושר וחמוד, אבל רק בסוף הספר זה קרה. וגם אז - רק כמה עמודים מסכנים תיארו את האיחוד המרגש שלהם!
בנוסף, לא אהבתי שסילבן חזר לצרפת ויכול להיות שהוא בכלל לא יחזור לקימריה. סילבן הוא כזה חמוד! (נכון, הוא עשה טעות נוראית אי שם בעבר הרחוק, אבל אני כבר סלחתי לו מזמן:) ). הייתי מעדיפה שהוא ואלי היו חוזרים להיות ידידים וזהו, ואולי הוא אפילו היה מוצא לעצמו מישהי חדשה (אפשר את קייטי... עכשיו, כשהיא כבר לא מפלצת, היא ממש אחלה).
בקשר להפתעה בספר (שניקול ורייצ'ל הן זוג), דווקא אהבתי את זה. הן באמת חמודות ביחד ואני אוהבת את שתיהן. הייתי נורא מופתעת כשגיליתי את זה - אבל היי, אני מתה על הפתעות בספרים :)
אז לסיום - ספר טוב ואני מקווה שגם אתם אהבתם אותו!