ביקורת ספרותית על הגיהנום הפרטי של הילד הדחוי מאת פרלה דוכווניי פרס
ספר מעולה

---

את הספר הזה קראתי מה שנקרא, "בנשימה אחת". זהו ספר שאני מכנה "ספר שליחות". זאת אומרת, בעיניי לכותבת הייתה שליחות, ניתן לומר אף "שליחות ציבורית", לכתוב אותו.

פרלה דוכווניי פרס היא פסיכולוגית והיא כותבת הלכה למעשה על מקרה שבו טיפלה באישה ממשפחה חרדית אמידה, שבגלל ה"שונות" שלה (ומי יכול בכלל להגדיר "שונות"? הרי כל אדם שונה ממשנהו ומכאן ייחודו...) בעיני משפחתה, נכפה עליה על ידי משפחתה להתחתן עם חרדי עם סוג של פיגור ולהביא איתו ילדים לעולם - כל זאת כי זו "מצווה" באוכלוסייה החרדית להתחתן וללדת. הספר מורכב יותר מכך, כמובן. ישנה ביקורת הגיונית בהחלט מצד הכותבת כלפי משפחתה של המטופלת. ישנן שאלות לגיטימיות בהחלט הנשאלות בספר, שעל אף אורכו - הוא רק בן 16 עמודים - הוא ממצה מאוד ותכליתי.

זהו הספר השני של הכותבת שקראתי (אחרי "הדיבר האחד-עשר שלי" הנפלא) ואף הוא מצוין, חשוב ומעניין מאוד. אין ספק - כפי שהיא עצמה כותבת - גישתה הטיפולית "מיישרת קו" ומזדהה עם גישתו של אריך פרום הדגול. גישה של אהבה, של כבוד ושל אי-שפיטה, הן למטופלת שסיפורה הקשה מתואר בספר זה, והן לחיים ולכל בני האדם בכלל. וזוהי, ללא ספק, גישה מעוררת השראה לכל אדם באשר הוא.

» ביקורות נוספות של פסיכולוגית
» ביקורות נוספות על הגיהנום הפרטי של הילד הדחוי