סיפורה של המחתרת הקומוניסטית- טרוצקיסטית, בספרד לאחר עליית פרנקו לשילטון.
זוהי תקופה לא קלה לקומוניסטים הספרדים, מלחמת העולם השניה הסתיימה והמלחמה הקרה בעיצומה. פרנקו מופיע כמגן העולם המערבי ומטוהר בעיני המערב.
בספרד משתלט משטר דיקטטורי, הנשלט על ידי חוקים המסייעים למימסד הפוליטי והכלכלי לבסס את שילטונו.
במקביל קיימת מחתרת עיקשת, שנתמכת באוכלוסיה הנפגעת מעוולות השילטון.
כל המבוא הזה היה יכול להיות עוד ספר היסטורי, מענין או משעמם בהתאם ליכולת הכתיבה של הסופר.
אבל, הדבר מוצג, כפי שהדבר נראה, בעיניים של נינו, או צוציק, ילד בן תשע, בכפר הררי נידח, בן לאב המשרת בגווארדיה סיביל, או המשמר האזרחי ששירת את פרנקו.הם גרים בבית המישמר, שם , בנוסף לדירות מגורים למשפחות השוטרים,יש חדרי חקירות ומעצר, והילד שומע את הקורה בבית זה.
ניניו הוא ילד מיוחד, קטן קומה, לא גדל כראוי להיות שוטר בגווארדיה סיביל ולכן..הוא מופנה לקריאה, לימוד קצרנות והדפסה בשיטה עיוורת, ומשם לעולם אחר ודעות אחרות.
הספר מכסה בעיקר את התפתחותו מגיל תשע ועד שלוש עשרה, והמהפך שהוא עובר בנעוריו.
היחוד של הספר הוא תיאור אישי, של עוולות המשטר כלפי הפרט. החל מהחוקים וההנחיות מלמעלה, וכלה בעוולות של השוטר הפשוט שמבין ומנצל את הכוח שיש בידו.
כבר בתחילת הספר, מתאר צוציק נסיעה שבה עולה המשפחה ללא האב לרכבת, וניניו מציין כי בדרך כלל, האב מופיע במדיו וכובעו המשולש ומיד זוכה כי הכרטיסן יפנה בשבילם מקום על ידי הקמת אנשים אחרים. במקרה זה מישהו לחש לכרטיסן והענין הסתדר.
הרבה "עברות" הן מומצאות, כמו האיסור במסחר חופשי של מוצרים חקלאיים , ביצים ואחרים, והזכיון ניתן לעשיר העיירה. אם נמצאת מישהי שתסחור בביצים או ימצאו אצלה קני סוף שחתכה בשטח נייטרלי, היא תשלח למעצר.
ההתרסה גם היא מכוונת ומאורגנת, אלמנות הקורבנות הקומוניסטים, תולות כביסה של בגדים שחורים ביום המהפכה שמציין את עליית פרנקו.או בבר של הכפר מתחילים לשיר שיר לעג על חיילי הגווארדיה.
הנשים של המורדים הנמצאים למעלה בהר, הרות מדי פעם. כל חקירה בנושא נענית כי , רוכל שעבר במקום גרם לכך וכי האישה לא עמדה בפני יצרה.
מורדים שנתפסים, מולכים למעצר ומצווים להתקדם לפני השוטרים, זאת ההזדמנות לירות בהם בגבם "תוך כדי ניסיון בריחה". כמו משאיות של המשמר הפורקות את העצירים והם נורים אל קיר בית הקברות, הגופות אינן נשארות ליקיריהם.
הילד נפתח אל המחשבה האחרת דרך הספרים של ג'ול ורן. ומשם הוא עובר לספרים אחרים.האישה שמרחיבה את אופקיו, מלמדת אותו היסטוריה דרך.. סיפורים. ( איזה פטנט מוזר אפילו אם מסתכלים על לימודי ההיסטורי כיום).
"דוניה אלווירה למדה אותי יותר מקצרנות באביב המוזהב של הבורות שלי..היא גלתה לי מי היה ניוטון ומי אודיסאוס, ...היא למדה אותי פואמות ורומנסות, שירים ופיזמונים פתגמים וחידות..אבל בעיקר היא למדה אותי את משמעות הגורל וצורת ההסתכלות על העולם, ובעיקר היא למדה אותי שהשאלות החשובות באמת תמיד חשובות יותר מכל התשובות שלהן".
האם אי אפשר לקרוא לזה מטרת החינוך?
המורה להיסטוריה בבית הספר, אינו מוכן לקבל סטיות מחשבתיות, ועל כך אומרת מורתו האמיתית:
"אצל אנשים אמיצים הפחד הוא אות אזהרה..אבל אצל הפחדנים, זה יותר מהעדר אומץ. הפחד לא משאיר מקום לאצילות, נדיבות או חוש צדק והוא עלול לפגוע באינטליגנציה,כי הוא מעוות את תפיסת המציאות ומעצים את הצד האפל של הדברים."
הספר זרוע תובנות כאלו.
וזה לא הכל. הספר מציג ומתאר אבחנות עמוקות של האדם, במיוחד זה שבידו הכח.
הדגם הבולט ביותר הוא סנצ'ס, שוטר די אכזר, שאינו מהסס לאנוס נשים שנעצרות בתואנה כזאת או אחרת, ואין בידן לעשות דבר, אלא להתיצב למחרת בפנים כבויים בחזרה לשיגרה.
מאידך הוא נישא ואוהב בכל ליבו, אישה צולעת, אשר צובע את ציפורני הרגל הנכה, הבלתי נראית.
האכזריות מבוטאת לדעתי בסצינה שבה קטלינה רצה בכפר עם בנה החולה, ואיש אינו פותח לה דלת כולל : שוטר, כומר, רוקח, רופא, ראש הכפר ווטרינר, לבסוף היא יושבת על מדרגות הכנסיה ומנשקת את גוויתו.
לכל אחד יש פחדים ואינטרסים שמונעים ממנו לעזור.
מאידך יש ביטויי עזרה מיוחדים. שבגללם כדאי מאוד לקרוא את הספר. כמו שוטרים שהם בעצם "אדומים" ויוצאים לסיורים ריקים מתוצאות ועוד ועוד.
הבעיה בספר היא חד צדדיות של התיאורים, המחתרת הקומוניסטית נמצאת בדרגה אחת מתחת למלאכים.
קשה לי להאמין, כי מחתרת שנהגה באכזריות איומה לכל אדם שהשתייך לפלג חיצוני או נחשד בסטייה רעיונית או ממשית בזמן המלחמה , הופכת למלאכית.
עדיין הספר מומלץ ביותר, ראוי לקריאה ,, כמעט כספר חובה.
