ביקורת ספרותית על מלך הילדים - סיפורו של לוין קיפניס מאת לאה נאור
ספר טוב

---

יש בתוכי מפלצת ספרים, מסתבר. הגודל שלה מכובד, היא נראית ממש כמו כל מפלצת סטנדרטית, אבל היא מעולם לא תעשה את מה שארצה.
מפלצת הספרים יושבת שם בפנים, ממש ליד הלב (אך עם מחושים לבטן, ולראש. הו הראש). בדרך כלל היא ישנה, המפלצת. לא שינה רגילה, חלילה. שנת דגירה, שנת גדילה, השינה שלפני הטרף.
כשהיא מתעוררת המצב חמור ביותר.
המפלצת מתיישבת על מרכז העצבים, מתרווחת לה בנוחות ומתחילה לעשות בי שמות.
תחילה, ריקנות אוחזת בי. תחושת חוסר תקווה וחוסר תכלית, אנחות בלתי ברורות ותסמיני עייפות ודכדוך.
לאחר מכן, אל תוך החלל שנוצר, נכנס רצון חד כתער. המפלצת מחדדת אותו חדד-היטב, עד שהוא מוכן כל כולו למטרתו. חזק כנשק קטלני.
ואז אני מתחילה לרצות ספרים.

הו, הרצון הזה לא נותן מנוח. הוא משתולל בפנים ולא נותן מנוחה. אני רוצה ספרים. אני רוצה ספרים בכמויות. אני רוצה ספרים ישנים. אני רוצה ספרים חדשים. אני רוצה ספרים עתיקים. אני רוצה ספרים זולים, אני רוצה ספרים יקרים. אני רוצה דפים, אני רוצה אבק, אני רוצה מכירות ספרים, אני רוצה ארגזים, חדרים, מכולות, אוניות, ארצות של ספרים.

בסופו של דבר המפלצת מסתכלת מרוצה על ההרס והשאון וחוזרת לישון.
עד הפעם הבאה.

-----

המפלצת אוהבת להתעורר מספרים מסוימים, לפעמים.
הספר הנ"ל גרם להתקף האחרון של המפלצת. היא עדיין ערה, לוחשת לי באוזן שעליי לקום ולרוץ עד חנות הספרים הקרובה, לפשוט עליה ולבזוז כל מה שאצליח להניח עליו את טלפי.
(אני שומרת עליה היטב, אבל אם תשמעו על מקרה חדשותי מעורר תמיהה, משהו בנוגע לנערה צעירה שנמצאה עם מבט שיכור בינות להריסות חנות ספרים שנבזזה, אל תתפלאו)

בכל אופן. לוין קיפניס.
זאת היא ביוגרפיה. ביוגרפיה שעדיין לא החלטתי האם היא יותר משובחת מבינונית, או בינונית ממשובחת.
יש פה תיאור עקבי וכן (למיטב הבנתי, עד כמה שניתן לדעת) על כל מהלך חייו של לוין קיפניס. התיאור קריא (מה שאינו מובן מאליו בספרים כאלו!) שוטף ומפורט מבלי להעיק. אפשר לקרוא את הספר עד החצי ורק אז להבין שמדובר בכלל בביוגרפיה, וזוהי מחמאה עצומה.
מן הצד השני, הספר חוטא בניסיון לגשת יותר מדי לקהל יעד צעיר, ולכן משובצים דיאלוגים שמטרתם לפרט "רשימות" של פעולות, מעשים או ספרים, מבלי לחשוף שמדובר ברשימה.
התוצאה די מחרידה, לפחות בעיניים של מבוגר. די מזוויע לקרוא עמוד וחצי של דיאלוג בין לוין לדבורה וילדיהם, כאשר הדמויות אומרות בזו אחר זו: "אבל אבא" אמר שי. "אינך זוכר את הספר החמישי שהוצאת בשיתוף עם הגננת ימימה? אהבתי אותו מאוד, ואת דרכו הייחודית המספרת על הפריחה והטבע עם הכלב המקפץ כלבלבי"
(טוב, זה היה מומצא, אבל לטעמי קרוב למדי למקור)
אבל זה בסדר. גם דיאלוגים כאלו מופיעים במידה, ובהחלט אין פה דידקטיות יתר.
עוד חיסרון הוא רמת הכתיבה. ההרגשה היא שמישהו עם יותר כישרון היה הופך את הספר למצוין. מצד שני, לא בטוחה בכלל שאני הייתי עושה זאת טוב יותר, כך שאין מה להתלונן. הרמה מספקת בהחלט. יחסית לספרי הקונספט מדובר בספר כתוב היטב, מעניין ומספק את הידע הרצוי מבלי לחטוא בטרחנות.

ועכשיו אזנח את צורת הספר ואעבור לתוכן.
מה אומר? הספר מילא את מטרתו, ובגדול. אם מטרתו היא לגרום לקורא להעריך את לוין קיפניס עד הערצה, וואו, זה עבד.

כבר מ"סודות משולחן הקריאה" המקסים, אחד הפרקים האהובים עלי היה של לוין קיפניס. וכאן עולה לי נקודה אבסורדית מעט: היתרון בפרק ההוא היה שלוין קיפניס עצמו כתב אותו. הוא אכן אחד מהכותבים המוכשרים ביותר שראיתי. הקטע היה דל ברשימות ופועלים, אך מלא בחן, הומור ורגש.
המסקנה המתבקשת היא כמובן, שלווין קיפניס היה צריך לכתוב את הביוגרפיה על עצמו. השילוב המנצח. אוטוביוגרפיה: לוין קיפניס משוויץ על פועליו, חייו ומותו! בקרוב בחנות הספרים הקרובה לביתכם!
אז כן. לצערנו קיבלנו ספר המתאר בצורה בינונית חיים של אדם נהדר. אי אפשר לקבל הכל בחיים, כנראה...

סיפור חיים הוא סיפור חיים. קשה להפוך סיפור חיים למשעמם, אך גם קשה להפוך אותו למרתק. האדם הוא יצור מרהיב, וכל אחד עובר בחייו, מבלי לשים לב, מסכת מדהימה של חלקיקי עולם.
כשלוקחים את החלקיקים הנכונים וכותבים אותם, זה יהיה מעניין.
אצל קיפניס (נכון שלוין קיפניס נשמע יותר טוב? זה שם כל כך מתנגן) סיפור החיים מרתק מלכתחילה.
מהעיירה הנידחת באירופה, דרך כתיבת המזוזות שלו בתור ילד (סיפור שמרגש אותי עד דמעות, בכל פעם מחדש.) הנדודים באירופה, התשוקה ללמוד, הכישרון הנובע, התשוקה הנסתרת לציונות ולעברית, העלייה לארץ סוף סוף, החיים בארץ בתקופה מרתקת (ואני תוהה, כל אדם שחי אז חווה את ההיסטוריה ממש, על בשרו? מה שבטוח, זאת דרך מעולה ללמוד היסטוריה, בדלת האחורית), המאבק על כל שיר וספר. החזון המפליא ופורץ הדרך.
לוין מבין לעומק את חשיבותה של ספרות ילדים. כמה היא נעלה, כמה היא נהדרת. והוא לוקח ומשכלל אותה לאמנות, אפילו מבלי לשים לב. זה טבוע אצלו כל כך עמוק, יושב בשורש הנשמה. הנה אדם שהלך עם כל הלב אחרי מה שנכון בעיניו, ו(בשל כך, לדעתי) גם הצליח לו.

כמובן שהוא לא מושלם, וגם זה יפה. יפה שאינו מוצג כמופת ואליל. במהלך הקריאה צצו בי כמה שאלות חריפות לגבי התנהלותו של קיפניס. לדוגמה: להיכן נעלם אורח החיים שומר התורה והמצוות שלו בילדותו? התירוץ "אני חווה מחדש את הילדות שלא היתה לי" לא מספיק מבחינתי. ציונות ציונות, אבל כמה נשארה פה עבודת ה' בכלל? לספר אין תשובה.

איני מצליחה וגם לא אצליח לפרוס כאן את הדמות המרתקת והמפעימה הזו. לכן ההמלצה היא: תקראו. תחוו את ההיסטוריה עם אדם שעשה המון בשביל תחום שכולנו לוקחים כמובן מאליו.

-----

זוכרים את המפלצת מההתחלה? גמרתי לקרוא את הספר. פתחתי את האינטרנט וחיפשתי את "לקבר אבות", ספר מבוגרים שקיפניס השקיע בו את נשמתו. גיליתי שהוא כמובן נדיר ביותר, ואוכל להשיג אותו בחנויות אספנים תמורת כשלוש מאות שקלים במקרה הזול. הי רגע, הנה עותק עם הקדשת המחבר! מזילה ריר. כמה? חמש מאות שקלים. והנה ספר נדיר ביותר עם הציורים מודבקים בו! שבע מאות שקלים.
המפלצת כרגע בהתפרקות רגשית, היא יושבת בפינת לבי ומייבבת. הצעד הבא: פתיחת כל חסכונותי, ולעזאזל עם אוניברסיטה ובית. לי יהיה ספר.

» ביקורות נוספות של האופה בתלתלים
» ביקורות נוספות על מלך הילדים - סיפורו של לוין קיפניס