ביקורת ספרותית על אהבה מכוערת מאת קולין הובר

---

אני לא מאמינה שיש באמת אהבה מכוערת. כלאהבה שהיא היא אהבה יפה. וסיפורם של טייט ומיילס הוא בהחלט סיפור אהבה בלי כיעור. המציאות לפעמים מכערת את היופי ועדיין, אם נביט מעבר לכאב היופי נמצא.

טייט ומיילס גרים דירה מול דירה. הוא חבר של אחיה והיא גרה אצל אחיה עד שתמצא לעצמה דירה. המשיכה בין טייט ומיילס מיידית וברגע שאפשר הם מממשים את המשיכה הפיזית הזו.

אבל טייט רוצה משהו אחר. גם מיילס רוצה משהו אחר. אולי את אותו דבר הם רוצים, אולי לאותה תחושה שניהם משוועים אבל המציאות שהעכירה את חייו של מיילס מכתיבה את התנאים וטייט, שיודעת שמערכת היחסים הזו אינה נכונה עבורה לא מוותרת למרות הכל.

בין ההווה של טייט ומיילס מסופר העבר של מיילס. עבר עם אהבה צעירה ויפה, עבר שהיה בו הכל עד הרגע בו הכל השתנה. ברגע הנוראי הזה מיילס השתנה אף הוא ונסגר לכל רגש אהבה וחיבה והאמין שאהבה היא מכוערת.

דמות מקסימה שנותנת אור ותובנות בסיפור היא קאפ, איש המעליות בן ה-80 שאיתו מתיידדת טייט . לקאפ יש הומור, עיצות ובעיקר חוכמת חיים שעוזרת ברגע אחד למיילס להבין שי ש דרך לפתוח מחדש את ליבו רק עליו לנסות.

זהו סיפור אהבה קליל ויפה שנקרא במהירות ומשאיר אחריו טעם טוב, חיוך והבנה שכאב תמיד יישאר כאב גם אם לא חשים בו בכל רגע נתון וגם אם נותנים ללב להיפתח מחדש.

» ביקורות נוספות של avigailpc
» ביקורות נוספות על אהבה מכוערת