יום שישי.
אני הרבה מאוד חולה. וזה הזמן, כאמור, לספרים שאינם מצריכים מחשבה מעמיקה. אז התחלתי לקרוא את הספר הזה, שהאיש שלי בבית קרא לו "ריצ'ר לעניים". אני גם קצת מוטרדת, כי מוקדם יותר בבוקר קיבלתי הודעה על שני חבר'ה שיצאו הביתה, אבל לא הגיעו עדיין.

ג'ון פולר. חוקר צבאי עטור מדליות, נשלח למחוז דרייק העלוב והשכוח בוירג'יניה המערבית, למשימת חקירת רצח חשובה. או שלא. זה מה שמבררים במהלך הספר. כי אם הוא נשלח כל כך בדחיפות, היא בוודאי חשובה. אבל אם היא כל כך חשובה, למה הוא נשלח לבד?
זה נכון שבגובה מאה ותשעים (ושנים וחצי) סנטימטר, ומשקל מאה וחמישה קילוגרם, יש לו יתרונות פיזיים רבים, בעיקר כשמחבר הספר טורח לספק לו יריבים נמוכים ממנו, וגם לציין בפירוט את הגובה של כל אחד ואחד מהם. הסטטיסטיקה אומרת שכל המשתתפים בספר גובהם מעל מטר ושמונים, חוץ מכמה יוצאי דופן ראויים לציון. פולר גם נוטה לעבוד סולו, חושב עצמאית, לא נמנע מחיכוך בגבוהים ממנו בדרגה, ויודע הכל, על כל דבר, הוא רק לא טורח לשתף תמיד את הקוראים שלו, כדי שבכל זאת יהיה כאן מתח. אם התיאור מזכיר למישהו דמות ספרותית אחרת, הדימיון על אחריותו בלבד.
טוב, לא. סתם. כבר אמרתי.
ריצ'ר לעניים.

עוברות השעות, וכוסות התה, והטישויים, והעמודים בספר. עם התגברות צלילי ההתראה מהמכשירים השונים, תחושת ההטרדה הולכת וגוברת על תחושת הצינון, ולבסוף, בחסות האתר המצויין של סוכנות הידיעות הפלסטינית, היא הופכת להיות דאגה אמיתית. ואז בין רפרוש לרפרוש אני הולכת ונמלטת אל עמודי הספר. ההתחלה מפחידה מאוד. אלמונים רצחו משפחה שלמה. הורים, ושני ילדים. האב קצין בצבא, וזה התפקיד של פולר בעניין. חוץ מזה יש כאן עניין למשטרה המקומית ובראשה סם קול, סמנתה בשבילכם. הגובה שלה, אם מאוד רציתם לדעת, הוא דווקא מטר ושישים. פולר העשוי ללא חת, מעיר את השוטרת המקומית, סוחב אותה לזירת הפשע. שם הם מגלים גופות נוספות. מאוחר יותר אנשים בעיירה מתעצבנים מהנוכחות של פולר, והוא בתמורה שובר אפים, ידיים, וכל מה שאפשר, אבל גם מציל את החיים של בעלת המוטל שלו. הכל כתוב טוב, זורם, קליל. חוץ ממאפיין כתיבה אחד שעלה לי על העצבים.
שורת מחץ מחוץ לפסקה.
בשתי שורות נפרדות.

פעם אחת, בסדר, פעמיים, גם אפשרי. אבל לכל אורך הספר, מדי כמה פסקאות מגיע צמד המחץ הזה, וקוטע את הקריאה, בצורה מעצבנת ומרגיזה. חוץ מזה, זורם וקליל, כמו שאמרתי לא מצריך הרבה הפעלה של הראש, בעיקר למי שכבר קרא את "61 שעות", כולל החלקים הלא ייאמנו שלו. לו הייתי לי צ'יילד הייתי מחפשת דרך לנקום בבאלדאצ'י על העתקה חסרת בושה. משהו כמו לקרוא בספר הבא שלי דמות על שמו. אה, כן. צ'יילד באמת עשה את זה. עכשיו אני גם מבינה למה. בסופו של דבר טוב שהגיעה השבת. נתנה מנוחה לכל ערוצי החדשות, וההתראות המלחיצות, ולכל הספקולציות. ככה יכולתי לעבור ביעף על כל 445 העמודים בספר. "הוא יחזור לצבא ויחזור למלא את חובותיו ולתפוס אנשים שעשו דברים רעים". מישהו מוכן להביא את פולר לכאן? הוא כבר מכיר את המזרח התיכון. הוא מוכן לשחרר בשבילנו את נפתלי, את גיל-עד, ואת אייל?

דיוויד באלדאצ'י מנסה להיות לי צ'יילד... ספר לא רע אבל ג'ק ריצ'ר יש רק אחד :)
שימו לב לדמיון: ג'ון פולר (במקור ג'ק ריצ'ר) שוטר צבאי לשעבר, מגיע לעיירה נידחת, נתקל בכמה בריונים מקומיים ומשכיב אותם בשתי מכות לפני שהם זזים, פותח בחקירה עם השוטרת המקומית תוך כדי מלחמה בעשיר המקומי ובכל מיני שכירי חרב שנשלחו להפריע לו. רק היה חסר את מברשת השיניים המתקפלת והנחת החולצה ל"גיהוץ" מתחת למזרון כדי להשלים את הדמיון לריצ'ר. שורה תחתונה: ספר נחמד אבל לצערו של פולר כנראה לא היה לו סיכוי אם היה נפגש עם ריצ'ר האמיתי.

ספר מתח טוב. ג'ון פולר הוא נגד בכיר בצבא ארה"ב, סוכן מיוחד במחלקה לחקירות פליליות (מח"פ) שעוסק בחקירת פשעים הקשורים לחיילי ארה"ב. גו'ן פולר ג'וניור הוא גם בנו של אחת מהאגדות של הצבא, ג'נרל (בדימוס) ג'ון פולר, ששמו עדיין מוכר ומוערך ע"י רבים מאנשי הצבא ובכל הרמות. כשג'ון נשלח לבדו לחקור את מותו של איש צבא, רס"ן, שנרצח יחד עם משפחתו בעיירה קטנה וגוועת בוירגי'ניה המערבית, הוא לא יודע אם הרצח קשור לצבא, לתפקידו של האיש, או שהסיבה היא אחרת. פולר חובר לאשת משטרה מקומית, סם (סמנטה) קול ויחד הם מתחילים לקלף את השכבות מהתעלומה ולנסות להגיע ללב העניין. ככל שהסיפור מתקדם מבין פולר על מה הוא עלה וכמה חשוב לטפל ולעצור את המזימה בטרם תתפוצץ.

רומן יוצא מהכלל עוד רומן מותח ומדהים של דיוויד באלדאצ'י. פותח עוד סדרה עם הסוכן המדהים ג'ון פולר. מומלץ מאוד לקריאה.

"יום האפס" מאת דיוויד באלדאצ'י (הוצאת מודן, 2013) הוא הספר הראשון בסדרת הספרים אודות רב-נגד ג´ון פולר, סוכן המח"פ, המחלקה לחקירת פשעים ובעברו סמל בחטיבת הקומנדו ה-75 בצבא ארצות הברית. פולר הוא בנו הצעיר של הגנרל האגדי "הלוחם" ג'ון פולר האב, שפיקד בעבר על הדיוויזייה המוטסת ה-101, אך עתה סובל מדימנציה ומאושפז במוסד. כבר בראשית הספר, במפגש הראשון של פולר עם מפקדו אנו מגלים כל מה שדרוש לנו על אודות פולר:
"אז למה לא הלכת לווסט פוינט, פולר? ולמה למח"פ? השירות הצבאי שלך הוא זהב טהור. ציונים גבוהים בקורס קומנדו. רקורד קרבי מפואר. מנהיג בשטח. אבא שלך זכה בארבעים ותשע מדליות במשך שלושים שנה ונהפך לאגדה צבאית. אתה קטפת כמעט חצי מזה בשישה קרבות בעיראק ובאפגניסטן. שתיים כסף, שאחת מהן קיבלת כשהיית בשיקום במשך שלושה חודשים, שלוש ארד עם עיטור גבורה ועוד שלוש מדליות לב-הארגמן. והצלחת לחסל את המבוקש מספר אחת בעיראק, נכון?"
"מספר חמש," אמר פולר.
"כן. אז יש לך די והותר אותות הצטיינות וצלקות. הצבא אוהב את הצירוף הזה. אתה בחור עם אילן יוחסין צבאי ללא רבב. אם היית נשאר בקומנדו בטוח שהיית מגיע רחוק מאוד. אם היית הולך לווסט פוינט כבר היית רב-סרן או אפילו יותר. והיו יכולים להיות לך לפחות שני כוכבים על הכתף כשהיית פורש מהצבא. אולי שלושה כמו לאבא שלך אם היית משחקק נכון את המשחק הפוליטי. במח"פ אתה מגיע בשיא לרב-סמל בכיר. וקודמי בתפקיד אמר לי שהסיבה היחידה שהגשת בקשה לקבלת נגד בכיר היתה שרב-סמלים יושבים על התחת מאחורי השולחן במשרד אבל הנגדים עדיין יכולים לצאת אל השטח"
"אני לא כל כך אוהב שולחנות, המפקד" (עמוד 30).

דומה שגיבורו של באלדאצ'י הוא ללא ספק חיקוי סביר (אם כי למצער יוצרו הוא סופר הרבה פחות מוצלח) של רב-סרן ג'ק ריצ'ר, הגיבור האלמותי שיצר לי צ'יילד. ריצ'ר אינו שוטר צבאי סטנדרטי. הוא שימש כחוקר המצטיין של משטרת צבא ארצות הברית. באחד הספרים מצהיר ריצ'ר כי "על כל מה שהצבא לא הצליח ללמד אותי בנושא הסוואה, הוא כיפר בכך שלימד אותי הרבה על לחימה" (מתוך הספר "מחר תמות" מאת לי צ'יילד, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2011, עמוד 265). בסך הכל ריצ'ר מנסה לעשות את הדבר הנכון, "רוב הזמן. לפעמים זה עשה לי בעיות, ולפעמים זה זיכה אותי במדליה" (מתוך הספר "אישי" מאת לי צ'יילד, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2015, עמוד 107). אף שדמותו של ריצ'ר היא קלישאתית, שהרי הוא גם חזק, גם חטוב, גם שרמנטי, גם חוקר נחוש ומבריק, וגם צלף הבקי בשיטת ה"שלוף – דרוך – תירה", מצליח צ'יילד, לספר סיפור מותח במיוחד בכל פעם שבמהלכו הקורא אינו יכול שלא לאהוד את גיבורו.

בספר זה חוקר פולר פרשיית רצח אכזרית במיוחד. מישהו רצח קולונל בצבא ואת כל בני משפחתו במחוז דרייק שבווירג‘יניה המערבית. במהלך החקירה מסרבים מפקדיו של פולר לחשוף אותו לתחום עיסוקו של הנרצח בצבא. עד מהרה מתברר לגיבורנו (איך לא?) שמדובר בקנוניה אפלה שבכדי לסכלה יידרש פולר לכל הכישורים שרכש בשנותיו בגדוד הקומנדו. אז הסיפור מותח, אבל סטנדרטי, דומה מדי לאלו של צ'יילד (סופר טוב בהרבה) ובעיקר מזכיר לנו שאת הסרט כבר ראינו.

באתר האינטרנט שלו נכתב כי באלדאצ'י קרא לגיבורו פולר, כמחווה לגנרל חיל הנחתים לואיס "צ'סטי" פולר, הנחת המעוטר ביותר בתולדות החיל. חביב ככל שזה יהיה, לא ברור מדוע לאור זאת הציב באלדאצ'י את גיבורו בשורות צבא ארצות הברית ולא בחיל הנחתים, בו שירת "צ'סטי". לעומתו באתר האינטרנט של לי צ'יילד ציין האחרון כי בחר לעצב את גיבורו דווקא כשוטר צבאי משום שגיבורים יוצאי הקומנדו הימי (Navy Seals) והכוחות המיוחדים ישנם בשפע. דומה שהביוגרפיה של פולר כאיש הקומנדו מוכיחה שצדק. גם התרגום סביר ולא יותר מזה. כך למשל, תורגם המושג "RANGERS" (רגימנט הריינג'רס ה-75), היחידה בה שירת פולר בטרם שהפך לחוקר, כ"קומנדו", בחירה סבירה נוכח תפקיד הרגימנט אבל לא מדויקת דיו.

בסך הכל מדובר מותחן חביב עם עלילה מותחת שמחזיקה ספר, אבל לא מעבר לזה. לא ריצ'ר וממש לא חומר לסדרה מתחרה. מצד שני בהינתן שצריך לחכות שנה בין ספר אחד של צ'יילד למשנהו זה מעביר את הזמן באופן סביר. לחובבים בלבד.

הייתי אומר שבספר הזה דיוויד החליט לחשוף לקוראים עוד יכולת מיכולות הכתיבה שלו שאותה אף פעם לא חויתי בשום ספר מכמה ספרים שקראתי אותם ונהניתי בהם שזה השעמום, ספר שמורח את עצמו יותר מדי ואין בו את הבלדאצ׳יות שהייתי רגיל אליה ומתלהב למצוא אותה מחדש בכל ספר שנופל לי לידיים אשר מפרי עטו.
שני כוכבים לספר מטעם הכבוד לכותב וגם אותו סיימתי רק ממתן הערכתי לדיוויד.
למישלא קרא אותו עדיין אני אומר שלא הפסדת כלום ואל תרגיש מחויבות כלפי הספר.

ספר על סופרמן צבאי.העולם ניצל בזכותו הבלעדית.
לא אהבתי.עלילה מלאכותית - וציפיתי ליותר מדוויד.(לאור ספריו האחרים).
טעון שיפור.יש מתח-בנוסחת כתיבה שבלונית.
לא ממליץ.
כדאי לדלג עליו.יש לו ספרים טובים בהרבה מזה.

ספר קריא ומעניין לחובבי בילוש-מתח. מינון המתח מדויק לרוב ומסתיים ממש בעמוד האחרון.
פרט למתח, זה חידוש מרענן לצאת למסע בילוש בעיירה קטנה בארה"ב (ולא סקנדינביה). אמנם זה מזכיר את ספרי הרלן קובן, אך כאן מדובר בבלש שהוא חייל מורעל, פטריוט עטור מדליות.

ובכל זאת, לטעמי היה אפשר להוסיף קצת "מורכבות" שתגביר את המתח. דרך אחת לעשות זאת, היא לפרט קצת יותר על הדמויות בעלילה - הגיגים שלהן ואקסיומות סובייקטיביות, למשל. ליו נסבו, יש עדיפות במובן זה (למרות שלפעמים הוא נוטה להגזים, ואז העלילה המפותלת פוגעת בשטף הקריאה ובהנאה). בקיצור, אפשר לקחת את "יום האפס" לטיסה...

מעניין אולי להוסיף משפט מ"דברי התודה" בסוף הספר: "לזוכים במכירה הפומבית למטרות צדקה, מתיו ריינולדס, ביל סטראוס וג'ין טרנט, אנימקווה שנהניתם מהדמויות שנשאו את שמותיכם." עכשיו תרגיל קטן: לאחר קריאת הספר, דמיינו שתרמם למטרות צדקה ושמכם מחליף את אחת משלושת הדמויות. מה הייתם חושבים לו שמכם היה מופיע במקום אחת משלושת דמויות אלו? התשובה לשאלה יכולה להעיד במקצת על פנימיותנו.

טוב אז ככה...
אחד הספרים הכי אבל הכי חזקים ומותחים של הסופר הנפלא הזה.
לא הפסקתי לרגע להיות במתח גם לקראת הסוף,
אין רגע דל או שעמום בספר המופלא הזה..

דיוויד באלדאצ‘י רוקח במיומנות מותחן פעולה סוחף ומפתיע עד העמוד האחרון.

דיוויד באלדאצ‘י הוא מחברם של רבי־מכר רבים, ביניהם ‘האיש השישי‘, ‘משחק השעות‘, ‘גאון פשוט‘, ‘האספנים‘, ‘שבריר שנייה‘ ורבים אחרים שראו אור בעברית

ופשוט שווה לקרוא את כל הספרים האלו מבטיחה לכם לא תשתעממו לרגע!!

אז אני ממליצה לכם בחום!!