ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 17 באוקטובר, 2016
ע"י פרל
ע"י פרל
"יום האפס" מאת דיוויד באלדאצ'י (הוצאת מודן, 2013) הוא הספר הראשון בסדרת הספרים אודות רב-נגד ג´ון פולר, סוכן המח"פ, המחלקה לחקירת פשעים ובעברו סמל בחטיבת הקומנדו ה-75 בצבא ארצות הברית. פולר הוא בנו הצעיר של הגנרל האגדי "הלוחם" ג'ון פולר האב, שפיקד בעבר על הדיוויזייה המוטסת ה-101, אך עתה סובל מדימנציה ומאושפז במוסד. כבר בראשית הספר, במפגש הראשון של פולר עם מפקדו אנו מגלים כל מה שדרוש לנו על אודות פולר:
"אז למה לא הלכת לווסט פוינט, פולר? ולמה למח"פ? השירות הצבאי שלך הוא זהב טהור. ציונים גבוהים בקורס קומנדו. רקורד קרבי מפואר. מנהיג בשטח. אבא שלך זכה בארבעים ותשע מדליות במשך שלושים שנה ונהפך לאגדה צבאית. אתה קטפת כמעט חצי מזה בשישה קרבות בעיראק ובאפגניסטן. שתיים כסף, שאחת מהן קיבלת כשהיית בשיקום במשך שלושה חודשים, שלוש ארד עם עיטור גבורה ועוד שלוש מדליות לב-הארגמן. והצלחת לחסל את המבוקש מספר אחת בעיראק, נכון?"
"מספר חמש," אמר פולר.
"כן. אז יש לך די והותר אותות הצטיינות וצלקות. הצבא אוהב את הצירוף הזה. אתה בחור עם אילן יוחסין צבאי ללא רבב. אם היית נשאר בקומנדו בטוח שהיית מגיע רחוק מאוד. אם היית הולך לווסט פוינט כבר היית רב-סרן או אפילו יותר. והיו יכולים להיות לך לפחות שני כוכבים על הכתף כשהיית פורש מהצבא. אולי שלושה כמו לאבא שלך אם היית משחקק נכון את המשחק הפוליטי. במח"פ אתה מגיע בשיא לרב-סמל בכיר. וקודמי בתפקיד אמר לי שהסיבה היחידה שהגשת בקשה לקבלת נגד בכיר היתה שרב-סמלים יושבים על התחת מאחורי השולחן במשרד אבל הנגדים עדיין יכולים לצאת אל השטח"
"אני לא כל כך אוהב שולחנות, המפקד" (עמוד 30).
דומה שגיבורו של באלדאצ'י הוא ללא ספק חיקוי סביר (אם כי למצער יוצרו הוא סופר הרבה פחות מוצלח) של רב-סרן ג'ק ריצ'ר, הגיבור האלמותי שיצר לי צ'יילד. ריצ'ר אינו שוטר צבאי סטנדרטי. הוא שימש כחוקר המצטיין של משטרת צבא ארצות הברית. באחד הספרים מצהיר ריצ'ר כי "על כל מה שהצבא לא הצליח ללמד אותי בנושא הסוואה, הוא כיפר בכך שלימד אותי הרבה על לחימה" (מתוך הספר "מחר תמות" מאת לי צ'יילד, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2011, עמוד 265). בסך הכל ריצ'ר מנסה לעשות את הדבר הנכון, "רוב הזמן. לפעמים זה עשה לי בעיות, ולפעמים זה זיכה אותי במדליה" (מתוך הספר "אישי" מאת לי צ'יילד, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2015, עמוד 107). אף שדמותו של ריצ'ר היא קלישאתית, שהרי הוא גם חזק, גם חטוב, גם שרמנטי, גם חוקר נחוש ומבריק, וגם צלף הבקי בשיטת ה"שלוף – דרוך – תירה", מצליח צ'יילד, לספר סיפור מותח במיוחד בכל פעם שבמהלכו הקורא אינו יכול שלא לאהוד את גיבורו.
בספר זה חוקר פולר פרשיית רצח אכזרית במיוחד. מישהו רצח קולונל בצבא ואת כל בני משפחתו במחוז דרייק שבווירג‘יניה המערבית. במהלך החקירה מסרבים מפקדיו של פולר לחשוף אותו לתחום עיסוקו של הנרצח בצבא. עד מהרה מתברר לגיבורנו (איך לא?) שמדובר בקנוניה אפלה שבכדי לסכלה יידרש פולר לכל הכישורים שרכש בשנותיו בגדוד הקומנדו. אז הסיפור מותח, אבל סטנדרטי, דומה מדי לאלו של צ'יילד (סופר טוב בהרבה) ובעיקר מזכיר לנו שאת הסרט כבר ראינו.
באתר האינטרנט שלו נכתב כי באלדאצ'י קרא לגיבורו פולר, כמחווה לגנרל חיל הנחתים לואיס "צ'סטי" פולר, הנחת המעוטר ביותר בתולדות החיל. חביב ככל שזה יהיה, לא ברור מדוע לאור זאת הציב באלדאצ'י את גיבורו בשורות צבא ארצות הברית ולא בחיל הנחתים, בו שירת "צ'סטי". לעומתו באתר האינטרנט של לי צ'יילד ציין האחרון כי בחר לעצב את גיבורו דווקא כשוטר צבאי משום שגיבורים יוצאי הקומנדו הימי (Navy Seals) והכוחות המיוחדים ישנם בשפע. דומה שהביוגרפיה של פולר כאיש הקומנדו מוכיחה שצדק. גם התרגום סביר ולא יותר מזה. כך למשל, תורגם המושג "RANGERS" (רגימנט הריינג'רס ה-75), היחידה בה שירת פולר בטרם שהפך לחוקר, כ"קומנדו", בחירה סבירה נוכח תפקיד הרגימנט אבל לא מדויקת דיו.
בסך הכל מדובר מותחן חביב עם עלילה מותחת שמחזיקה ספר, אבל לא מעבר לזה. לא ריצ'ר וממש לא חומר לסדרה מתחרה. מצד שני בהינתן שצריך לחכות שנה בין ספר אחד של צ'יילד למשנהו זה מעביר את הזמן באופן סביר. לחובבים בלבד.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
