ביקורת ספרותית על מלאכיה נרדמו כולם מאת מירה מגן
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 18 בנובמבר, 2015
ע"י נצחיה


את הסקירה הזאת אתחיל במכתב שנורא רציתי לכתוב. מכתב שמעולם לא נשלח.

שלום מוריה

את לא מכירה אותי. אבל מתוך שקראתי את דברייך נראה שאני מכירה אותך קצת. לכן, על אף האופי החד צדדי של ההיכרות איתך אני מרשה לעצמי לכתוב לך אישית, ולהגיד שמשהו בהתנהלות שלך לא נראה לי הגיוני. או אמין. יובל, האיש שלך ואביהם של שני הילדים שלכם, מחליט יום אחד בהיר שהוא צריך לחפש את עצמו. הוא משאיר את החנות המשגשגת שלו בידיה האמונות של אחותך הרווקה, והולכת לצימר בצפון. ואת? את נותנת לו את המרחב שלו. מאשרת לו את המעבר. קצת כועסת, אבל לא הרבה. ולא נראה שאת מנסה להציל את הקשר שלכם. אולי היה צריך להתחיל עוד קודם, מהשם שלך. את מתארת משפחת מקור דתית-מאוד-מאוד. התחושה העולה מתיאור הילדות היא תחושה חרדית. אבל כמה דברים לא מתאימים לחרדיות הזאת: השם שלך, מוריה. וגם השם של אחותך, תהילה. וגם תיאור תמונת הרב קוק התלויה בחדרו של אביך.

אולי המכתב הזה נראה לך מוכר. וזה רק בגלל שהוא באמת מוכר. מכתב דומה מאוד שלחתי בעבר לעמיה, גיבורת "וודקה ולחם". את בטוח מכירה אותה כי אתן נורא דומות. את קצת יותר אקטיבית ממנה, ויש לך הרבה יותר קשרים חברתיים בעולם, ובכל זאת הדימיון כל כך חזק, עד כי שני הספרים התערבלו לי יחד מבלי הכר.
בברכה,
נצחיה.

====
מיחזור, מיחזור, מיחזור. מספרים לנו כל הזמן כמה מיחזור זה טוב, אבל מחזור ספרותי זה רע, ובספרים של מירה מגן המחזור מתחיל להימאס. נכון שכרונולוגית הספר הזה קדם ל"וודקה ולחם", אבל אני קראתי את וודקה ולחם קודם, ולא יכולתי להימנע מנקודות ההשוואה.
מוריה, בת 42, נשואה ליובל ואם לשני ילדים בוגרים, מתגלגלת בעולם. בין הדירות שהיא מתווכת למכירה ולהשכרה צץ לו רומן מוזר מאוד. חוץ מזה יש לה אבא לטפל בו וחמישה אחים (כלומר ארבע אחיות ואח) לדאוג להם ולבנות איתם קשרי חברות. אמרתי מיחזור דימיון לעמיה, אבל עמיה היא יתומה משני הורים עם אח צנצנת ובלי חברים. וזה נכון. מוריה באה ממשפחה עתירת ילדים, ויש לה אבא ואחיינים והרבה משפחה. אבל יובל בעלה, כמה מפתיע הוא ילד יחיד ויתום מהוריו. את ההסתלקות הלא מוסברת של הבעלים הזכרתי כבר, אבל היא באמת נושאת אופי שונה בשני הספרים. עוד נקודת דימיון היא האסופים. אל עמיה מסתפחת "מדונה" ואילו אל מוריה מסתפח שימון. מקרה? צירוף מקרים? קווי אופי אופייניים בכתבי מירה מגן? תגידו אתם. וכמובן, הדיאלוג הבלתי פוסק מול היהדות והדת היהודית. עמיה ומוריה ורוב רובן של הדמויות הן לא דתיות, אבל במובן שולל ומתווכח. הדת נמצאת שם כל הזמן, והן מתווכחות איתה ולמעשה מעולם לא נפרדו ממנה.

ואם כל כך לא, אז למה בעצם כן? כי אין כמעט עיסוק ספרותי במערכת היחסים הבוגרת עם משפחת המקור. כאילו שברגע שאדם מתבגר ובונה זוגיות האחים שלו וזכרונות הילדות המשותפים שלהם נמחקים כליל. נעה ידלין ב"בעלת הבית" עסקה בקשרים האלה, ומירה מגן עוסקת כאן. האח החבר, האחות המסכנה, האחות התינוקת שגדלה וממשיכה להתהלך בעולם בהתפנקות תינוקית, האחות שעולמה מתרחק והולך. כל אלה ממלאים את העולם של מוריה, ואת הספר. וזה מה שמעניין בו.
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נצחיה (לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
זשל"ב, זה ספר ספרייה. כמו את עגנון על שולחן החתונה, גם אותו אני לא יכולה לחלץ מגורלו.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
אם המחזור הספרותי בספר הזה הוא רע, אז בהחלט אפר לעשות מעשה טוב ולמחזר אותו במיחזורית...
נצחיה (לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
אפרתי!!! כל הכבוד על הבקיאות! אני מוחמאת ונרגשת.
נצחיה (לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
לי, תודה רבה לך על המחמאה.
נצחיה (לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
דן סתיו, תודה. מיחזור הוא מובן (למי יש כוח להיות יצירתי כל הזמן) אבל גם בעיתי מאוד.
נצחיה (לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
רויטל, באמת ההעלמות של בן הזוג כאן פחות משמעותית.
וזכרתי אותה רק בגלל שהדמויות של עמיה ומוריה התערבבו כבר לפני כן.
אפרתי (לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
התחלתי לקרוא, וחשבתי, רגע, זאת ביקורת לא חדשה של נצחיה, הסתכלתי על התאריך... מממ... ואז המשכתי והבנתי. (נצחיה, לפחות תסיקי מזה שאני באמת קוראת את הסקירות שלך...)
לי יניני (לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
אין על הסקירות שלך. תודה
דן סתיו (לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
נצחיה ביקורת יפה ומווקדת. אהבתי במיוחד את ההתייחסות למחזור בחיי יומיום מול המחזור הספרותי.
רויטל ק. (לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
חשבתי שקראתי אותו, התיאור של משפחת המוצא של מוריה היה מוכר לי (וגם הדמות של תהילה, שמופיעה שוב בימים יגידו, אנה) אבל זכרתי רומן של מוריה ולא זכרתי בכלל בעל שנעלם.

אז בדקתי, ומסתבר שזה באמת אותו הספר.
מוזר מה אנחנו זוכרים מספרים ומה לא, לאחר זמן.

(לא אהבתי אותו בכלל. משהו בו דחה אותי, לא זוכרת מעבר לזה).

סקירה יפה. נחמד שאת ממחזרת בתמורה למחזור של הסופרת:)





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ